פרידה קשה, אחרי שנתיים, אהבה ראשונה, מאלמנה

אני מתנצל מראש על האריכות - אבל אני מרגיש כאילו איבדתי משהו מעצמי.

לפני 5 שבועות הסתיימה מערכת היחסים הארוכה בחיי

היינו יחד שנתיים ושלושה חודשים - כולל קשרים בין המשפחות, חיבה עזה לכל בני משפחתה, חופשות בחו"ל עם המפשחה שלה , מגורים משותפים בדירתי וכו' ...

במהלך הקשר עברתי טלטלות עם התמודדות עם העבר שלה
ידעתי שהיא אלמנה מהדייט השלישי, אבל החלטתי שלא לפסול על דבר כזה .
אמרתי שיהיה בי כוח להכיל את העולם שלה עם הקצב הנכון ושמירה ע"י חוסן נפשי מצידי.

עברנו הפלה בשנה הראשונה- לאחר 4-5 חודשים לקשר
ושנינו ידענו שלא ניתן לגדל מוקדם כ"כ בקשר ילד,וליויתי אותה בכל התהליך כולל כמה ימים לאחר מיכן.

לאחר שנה וקצת פוטרתי מעבודתי שגם ככה סבלתי ממנה ,עקב צימצום חד בכוח האדם והבנתי שהמקצוע אותו למדתי לא ישמש אותי בעתיד - שכקשה כבר היום להתפרנס ממנו (אם בכלל מצליחים להתקבל לעבודה)
ושאני מוצא אותו משעמם וכבר לא מספק.

בערך קצת לפני שעברנו לגור יחד (אחרי שנה וחודשיים)
החלטתי לקחת את העיניינים בידיים הלכתי ללמוד מקצוע אחר וגם אחרי 10+ חודשים של לימודים ממש קשים ומהבית , התקבלתי לעבודה , בתנאים לא רעים בכלל.
בהמשלך התקופה היינו יוצאים אבל פחות, הייתי עדיין דואג למין ולריגושים
(פחות אבל עדיין)... להדליק מוזיקה באמצע היום ולהרקיד אותה בבית עד שיש לה אור בעיניים זה נחשב ?

בתקופה הזאת היא איבדה בעל חיים שהיה חלק מעולמה הישן
(חתולה שסבלה וגססה והצריכה הרדמה כבר מספר חודשים) והיא לא הייתה מסוגלת לראות זאת במציאות היום-יומית - לי זה כאב וניסיתי לאמת אותה עם זה בכדי שתחליט.

היו לנו וויכוחים שאני מסביר לה שלא תגיד לי איך לדבר עם החברים שלי, או שאני מסוגל לבצע מטלות מסויימות בדרך אחרת והתוצאה תהיה זהה.
וכמובן הבעל חיים.

שבועיים לאחר הקבלה לעבודה הבאתי פרחים ושוקולד שהיא אוהבת בכדי להודות לה על
הסבלנות ולהקדיש לה קצת יותר משעה ביום - מה שהיה בשבועיים הראשונים לעבודה (חפיפה), היא נשברה לי מול העיניים ואמרה ש"לא טוב לה", שאלתי למה - ואז קיבלתי טענה שטותית על שיכולתי לבצע מטלת בית לפני שיצאתי להביא לה פרחים.

היום אני מבין שזה שטות, וגם דברים אחרים שביקשתי לדעת מיד אחרי שהיא אמרה שהיא רוצה להיפרד.

במבט לאחור

אני מבין שהיא חיפשה כמה וכמה פעמים שאני אסיים את הקשר ואני התעקשתי להלחם עליו.

ניסיתי לחשוב על מה באמת היא עשתה בישבילי,דברים חשובים, בשנה השנייה
ומצאתי רק דוגמה אחת שבאמת בעלת משמעות.

בטיפול זוגי - בערך 8 מפגשים עד שנשברתי היא לא יכלה למצוא ארבע דברים טובים להגיד עליי.

היא הכחישה מכל וכל כל בעיה אצלה שהעליתי יחד עם בקשה לפיתרון.

אני יודע שבעבר היא גם ברחה לבעלה לשעבר (לא יודע אם הם היו נשואים) אבל הוא הפעיל לחץ כבד עליה שתחזור אליו דרך משפחה וחברים - דבר שנמנעתי מלעשות.

הקשר לא חווה אלימות פיזית או מילולית מצידי - לכל היותר טונים גבוהים מצידי לעיתים שלא ידעתי איך להתמודד עם טענות שלה שאלך לאבחון בעיית קשב וריכוז ע"י פסיכיאטר.
כבר נבדקתי ע"י ניורולוג ששלל את זה.

יבואו ויגידו לי ירידה בפקטורים וכו' אבל אני בחור דיי מושך והסיפור כבר היה רציני, מה גם שהראיתי נכונות להשקיע בעתיד שלי (למידת המקצוע) - זאת אומרת לא הייתי מרוכז כל היום רק סביבה.

ולכן אני חושב שבגלל הטראומה שלה זה יותר מורכב מזה.

ומה שהכי הורג אותי, שזה היה יכול להיות סיפור הצלחה של אהבה גדולה.

לאחר הפרידה לא יצרתי קשר עימה והודעות של סגירות טכניות נענו בקצרה ובקרירות מצידי - הייתי מפורק רגשית וידעתי שאסור לי לתקשר איתה אלה אם היא חוזרת ואומרת שהיא רוצה לחזור.

טלפון כבר מחקתי ממזמן ועכשיו נשאר רק ה Facebook , אני לא יוצר קשר ולא נכנס לפרופיל שלה.

עכשיו אני עדיין מתמודד עם כאבים עזים של פירוק הקשר
אני עובד בעבודה החדשה אבל עדיין חושב המון
ואני לא יודע מה לעשות
התחלתי עם ריצות ערב, ושיעורי גלישת גלים (תחביב חדש) , אבל אני מרגיש אבוד
היא ממש חסרה לי ואני מתגעגע לתת חום והאהבה שהיא הייתה מבקשת.

אשמח לכל תובנה