איזה אתר מדהים! כיף לראות את העצות ותעזור לשואלים :)
כמובן שגם אני מייעצת פה אבל היום, אמי מעוניינת לחלוק משהו אישי.
אני גילי (שם בדוי), בת 19 וחצי, לא חסר לי כלום בלי עין הרע. אני אוהבת את החיים ואני מקווה שהם אוהבים אותי בחזרה.
הבעיה היחידה שיש לי, היא בזוגיות.
לא היה לי חבר עד גיל 18. הייתי מאוד שקטה, מופנמת ורגישה, שכל קללה תגרום לה לבכות, ילדה שמנצלים (כי היא טובה מדי) ופשוט נהנים מזה.
הרגישות שלי בא לידי ביטוי במוזיקה שאני שומעת, ביצרתיות שלי, באהבה שלי למחול ולבמה. זה היה מן מגן אישי שלי.
אבל יום אחד המגן הזה...נפל ולטובה! הכרתי בחור מקסים , עם יופי מיוחד, עם לב מדהים שכולו נתינה, בן אדם ובן זוג לתפארת.
החיסרון היחידי (לא בשבילי כמובן אלא בשביל משפחתי) הוא, שהוא נוצרי ואיננו יהודי.
יש המון מקרים כאלו, אני יודעת, אבל אני אחת מאלו שחווים את החוויה הלא נעימה הזו.
מהרגע שהכרנו, הוא אמר לי שהוא נוצרי. לי זה לא הזיז כי אני מאמינה שזה לא משנה מאיזו דת אתה, אם יש אהבה זה גובר על הכל. הוא בן אדם יצירתי ויוזם, בן אדם עם ראש על הכתפיים, רגיש ואכפתי.
מצד שני, אני בן אדם מאוד מאמין. לא דתיה, אני חילונית אבל מאמינה!
לקח לי זמן רב, לספר להורים על כך, הם לא קיבלו את זה. לא רוצים לראות אותו, לא מוכנים לשמוע עליו, שום דבר!
אני יודעת שזה חטא נוראי ההתבוללות אבל אני כל כך אוהבת אותו, אני מרגישה שלמות כשאני איתו. אני נפתחת אליו, אני רגישה אליו, אני מאוהבת. פשוט כך, ללא תוספות מיותרות.
אך המשפחה היא גם נושא שיש לקחת בחשבון, אני תמיד מתייעצת עם ההורים, תמיד גלויה איתם, אבל בעניין הזה, אין לי סיכוי אפילו לשכנע אותם, לנסות, לשבת ולדבר איתו. לגלות דברים חדשים ואופקים שונים. כלום פשוט כלום.
אבא שלי במיוחד לא יקבל אותו לעולם. קשה לו.
המשפחה המורחבת מאוכזבת ממני. מאוד.
מה אני אמורה לעשות במצב כזה? לעזוב אותו? להמשיך לאהוב אותו ולהישאר איתו למרות התנגדותם?
אני נואשת לתשובה. נמאס לי שגם הדבר הכי טוב שקרה לי, לא מושלם. אבל הרי כלום לא מושלם, האמנם?
תודה לעוזרים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות