על יהדות, אמונה ומערכת יחסים עם בחורה דתיה, איך מתמודדים?

גדלתי בבית שומר מסורת. אנחנו עושים קידוש ביום שישי, שומרים כשרות ולא מבשלים בשבת (אבל נוסעים ברכב ורואים טלוויזיה) וחוגגים את החגים, צמים ביום כיפור והולכים לבית הכנסת. בערך בגיל 14-15 הבנתי שאני לא מאמין באלוהים, זה פשוט לא נראה לי הגיוני שיש ישות אינסופית שנמצאת בכל מקום ובכל זמן ובוחנת כל צעד שלך לטובה או לרעה ובסוף שופטת אם תלך לגן עדן או לגיהנום...
לדעתי, כל עניין האמונה נבע מכך שבני האדם תמיד חיפשו הסברים לכל מיני תופעות טבע. האדם הקדמון לא ידע להסביר הרבה תופעות ועם השנים האנשים המציאו אלים כמעט לכל דבר(אל הברק, אל המים, אל האש, אל המוות וכו'...) ואז אחרי הרבה שנים ייחסו את כל הכוח הזה לאל אחד. ומהאמונה הזאת התפתחו כל הדתות המונותאיסטיות(בפרט היהדות).
כשהייתי בן 18 בערך, חשבתי עם עצמי על כל עניין הכשרות, שבת, כיפור,ברית מילה וכו' ושאלתי את עצמי מה הסיבה שאנחנו עושים את זה..
לא ממש ידעתי לענות לעצמי אז חקרתי קצת באינטרנט והגעתי למסקנות ש:

כשרות - בתורה כתוב לא לאכול גדי בחלב אימו, כמשל ללא להתאכזר לבעלי החיים, כדי ללמד אותנו בני האדם חמלה. כשחשבתי עם עצמי לאיפה לקחנו את זה אמרתי לעצמי מה זה השתגענו לגמרי?! איך הגענו מהמצווה החשובה והאנושית הזאת לכשרות של היום. אנשים לקחו את המצווה הזאת כפשט ולא כדרש ופשוט בלי לחשוב אמרו טוב, אלוהים מצפה מאיתנו כיהודים לא לאכול גדי עם החלב של אמא שלו. אבל איך נשמור על זה? טוב הכי קל יהיה לא לאכול בשר וחלב ביחד בכלל ואז ברור שלא נאכל גדי בחלב אימו, ואז הגיעה ההפרדה של הכלים לחלבי ובשרי.

שבת - בתורה כתוב שאלוהים שבת ביום השביעי "מכל מלאכתו אשר עשה"(זה גם מהקידוש :) ). ופה נכנסת השאלה מהי מלאכה. רבנים אומרים שכדי להתקרב לאלוהים עלינו לפעול כמוהו ולכן אסור לנו לעשות כל מלאכה בשבת. לדעתי, הגזימו עם ההלכות בנושא הזה, שהרי כל דבר הוא מלאכה. אומרים שאם עשיתי פעולה לפני שנכנס שבת אז זה בסדר אבל הם עובדים על עצמם כי זה עדיין לעשות פעולה(שהתחלת קודם).

יום כיפור - לדעתי, כל מטרת היום הזה הוא חשבון נפש אישי. וזה דבר נפלא וחשוב. לחשוב מה עשיתי רע בשנה האחרונה ועל מה אני מתחרט ולבקש סליחה מהאנשים האלה. זה דבר מאוד קשה ואם הצלחת לעשות את זה אז הסיכוי שאלוהים יסלח לך גבוה יותר. אבל מה שעשו מהיום הזה זה הגזמה מיותרת. כל שנה אני זוכר שההורים שלי מתאמצים מאוד לקראת היום הזה, חותכים נייר טואלט בשירותים, משאירים חלק מהאורות פתוחים, ומדביקים מדבקות על שאר המתגים שחס וחלילה לא תדליק אור.

ברית מילה - כתוב בתנ"ך: "והסרתם עורלות לבבכם" - הכוונה עורלה כאילו מקשה על הלב וצריך להקל ולהפוך אותו לרחמן שהרי האל הוא אל רחמן. לאן לקחנו את זה? למקום שחותכים את העורלה של איבר המין של תינוקות אומללים בטענה שזה בריא/יפה/כי כולם עושים את זה/ככה אלוהים מצפה מאיתנו... פשוט עצוב...
אפילו הרמב"ם כתב שהמטרה היא להחליש את איבר המין, כדי שישפכו פחות זרע לבטלה(יאוננו פחות, וילמדו תורה יותר). ואכן, זה באמת מחליש את האון המיני. רוב, העצבים שמספקים גירוי מיני בגיל מאוחר יותר ממוקמים בעורלה.

יום שישי - אמא שלי כל שישי מהבוקר ועד כניסת שבת במלחמה, מלחמה נגד השעון. להספיק. להספיק לבשל את זה ואת זה ואת זה. כי אם לא יקרה אסון והשמיים יפלו. פעם לקחתי אותה לשיחה ושאלתי אותה למה היא עושה את זה למה היא קורעת את עצמה ולא חיה פשוט לא חיה. היא צעירה בנפש ונשים בגילה יוצאות עם הבעל שלהן לאיזה מסעדה/סרט/בית קפה/משהו, קצת זמן איכות ביחד. אבל היא לא... כל שישי אני שומע צעקות ומריבות של "את לא תספיקי" ,"אנחנו נאחר תעזבי את זה". כל שישי אנחנו נוסעים לבקר את סבתא, לפגוש את כל המשפחה ולאכול צהריים בנוהל. רק מה? אמא שלי הייתה שם אולי פעמיים. וכשהיא שם היא תמיד בלחץ. "בוא נחזור, אני לא אספיק לבשל ולא יהיה לכם את זה ואת זה ואת זה...". אני לא מאמין שאלוהים התכוון שנשים יקרעו את עצמן בשישי ככה. כואב לי עליה, כואב לי שהיא פשוט לא חיה ואמרתי לה את זה. "אין לך חיים", "למה את עושה את זה לעצמך?" והיא אמרה לי "אתה צודק" ונתנה לי מבט של "אין מה לעשות ככה צריך להיות". שאלתי אותי אם היא הייתה רוצה שאחותי כשתתחתן ויהיה לה בית משלה, גם תעשה כך כל שישי בלחץ בלי אוויר, במלחמה... והיא אמרה לי "לא".

שמירת נגיעה - לא מופיע בתנך אלא בהלכה/בגמרא נראה לי (שזה פירושים של התנך+דעות שניתנו על ידי רבנים). להבנתי, מטרת שמירת הנגיעה היא לשמור את הכלה והחתן "טהורים" זה לזה. לטענתם, כשבחורה נוגעת בגבר שאינו בעלה היא הופכת טמאה(ועליה להיטהר במקווה). זה הזוי, המשיכה שלנו אחד לשניה זה דבר טבעי והמלחמה במשיכה הזאת היא מלאכותית ומנוגדת לטבע.

לסיכום, לדעתי היהדות היא דבר רוחני ונפשי ויפה ברובו, אבל הפכו אותה לדבר נורא חומרי ורוב האנשים תופסים ככה את היהדות וזה נורא עצוב...

כשאהיה נשוי עם חיי משפחה, הייתי רוצה שיהדות תתפוס תרבות בבית שלי ולא אמונה דתית. הייתי רוצה שנחגוג את החגים כזכר להיסטוריה שלנו כעם ולא כי הם קדושים או משהו כזה. הייתי רוצה שלא נגזים ונחמיר סתם.
---------------------------------------------------------------------------------

ועכשיו לנושא אחר אבל קשור...
לפני חודש הכרתי בפייסבוק בחורה מדהימה! יש לנו חיבור טוב ויש לי רגשות אליה... מצד שני, היא דתיה, שומרת שבת(לא נוסעת, לא משתמשת באינטרנט),והיא אמרה לי שהיא שומרת נגיעה. עוד לא יצא לנו להיפגש...
ואני לא יודע מה לעשות?
להפסיק את הקשר כי זה חסר סיכוי? אני חושב לעצמי נניח נתאהב ונתחתן ונביא ילדים, איך נגדל אותם? בחינוך דתי/ממלכתי חילוני(עם זיקה למסורת כתרבות), הם יהיו עם כיפה או בלי? הבית יהיה כשר או לא? הם יהיו נימולים או לא? הם ישמרו שבת ויצומו בכיפור או לא?
אני בדילמה כי אני מרגיש אליה רגשות חזקים וגם לה יש רגשות אליי(אין לה מושג מה יחסי לדת)

עזרה חברים!!!
מה הייתם עושים במקומי? נפרדים או נותנים לזה צ'אנס?
אולי אפשר להתפשר קצת במקרה כזה?
תענו בתגובות בבקשה(אם נשאר לכם כוח והגעתם עד לפה...)