תודה שנכנסתם לקרוא את הפוסט שלי,
לחכמי הדור אשמח לקבל תשובות.
אני לא בקשר עם המשפחה בגלל סיכסוכים ישנים מאז ילדותי הוריי (הדתיים) העיפו אותי בגיל 15 מהבית. נדדתי ברחובות שנים וישנתי על ספסלים ובסוף הצלחתי לקום על הרגליים בעזרת אנשים טובים שמצאו אותי ישנה בתוך פח אשפה כדי להתחמם. לבנתיים קמתי על הרגליים בכוח האחרון שהיה לי בגוף כי גוועתי מרעב מספר ימים ואנשים טובים הצילו את חיי מחיי עוני, התחתנתי והקמתי משפחה משלי יש לי בעל מקסים ו - 4 ילדים יפים טובים ומוצלחים. אני ניסיתי לשמור על קשר עם ההורים שלי וכל שמחה שהייתה לי התקשרתי להודיע להוריי והם כל הזמן ביקשו מימנו לא להתקשר ושלא העז להראות את פרצופי והם לא מענינים לראות את יוצאי חלוציי!. אז הפסקתי להתקשר אליהם לפני 5 שנים ובנתיים נוספו לי עוד 2 ילדים ולא סיפרתי להם כי הפסקתי להתקשר כמו שהם ביקשו, למי ששואל אז אני לא מאומצת ויש לי עוד המון אחיות ואחים ואנחנו דומים אחד לשנייה רק במראה החיצוני. נודע לי היום שאבא שלי נפטר ואף אחד מהמשפחה לא טרח לספר לי! יש לי פייסבוק (אבל אנחנו לא חברים) יש להם את המס שלי ואני מזועזעת שלא הזמינו אותי להלוויה שלו. אני תוהה עם עצמי אולי הוא לא רצה שאהיה בהלוויתו, אולי שאר המשפחה לא רצתה לראות אותי אז לא טרחו להודיע לי, אולי שכחו להודיע לי, השאלות שהכי מטריד אותי זה האם זה בסדר מבחינה הלכתית לא להיות בהלוויתו? האם יש לו שקט נפשי והוא באמת נח על משכבו לשלום? האם זה בסדר שלא ישבתי עליו שיבעה ולא התאבלתי עליו בכלל? אני רוצה שלפחות שם איפה שהוא נימצא שיהיה לו טוב ושנשמתו תנוח בשקט. אני עם דמעות מקלידה לכם את כאביי, והאמת שגם לי לא בא לראות את המשפחה הזאת אבל זה הלוויה של אבא המשותף שלנו אז למה ההתנהגות הזאת?! גם אם הוא ביקש שלא אהיה בהלוויה שלו אני בטוחה שזה בגלל אגו ושהוא לא באמת התכון לזה!.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות