מרגיש שמפלים אותי מהאחים שלי

אז ככה,
אני יוחאי בן 15 בכיתה ט'
אחותי השתחררה לא מזמן ואח שלי בי''א. חשוב לציין שאנחנו בקשר ממש טוב וחברים ממש טובים אחד של השני.
מרגיש שממש מפלים אותי מהם, והרבה פחות מתייחסים אלי מאשר אליהם. לא רק בהוצאות כספיות, אלא גם ביום יום פחות מתייחסים אלי.זה מתחיל מזה שתמיד בארוחות שישי תמיד מדברים עליהם, מה הם מספרים, איך בבית ספר, ואף אף אף פעם לא עלי. לדוגמה לאחות שלי לא מזמן היה יומולדת, אז ההורים שלי(רק הם) פינקו אותה עם חבר שלה ב"מתנה" חמישה לילות במלון בראשית, וכשלי היה יומולדת הביאו אוזניות במאתיים שקל. זה לא שאני לא מעריך את מה שמביאים לי וכפוי טובה, לא אמרתי להם כלום, להיפך ממש הודיתי להם על זה. אח שלי רצה מחשב יותר טוב ממה שיש לו (והיה לו מחשב ממש טוב) אז ההורים שלי "הפתיעו אותו" באפל איי מאק פרו הכי חדש והכי משוכלל שעולה איזה 9500 שקל, וכשאני הייתי באמת צריך טלפון חדש אחרי שנה וחצי שהייתי עם טלפון 2 אינץ' קנו לי טלפון "לילדים" מעפן ב450 שקל במבצע "חזרה ללימודים" כשלכל המשפחה יש אייפון 7 פלוס או גלאקסי 7. המצב הכלכלי שלנו הוא די טוב והם יכלו להרשות לעצמם משהו יותר טוב בשבילי. בכללי אני מרגיש שכל האווירה בבית היא "אני פחות חשוב מאחרים, אפשר להזניח אותי ולא להתייחס אלי". אני בקושי מדבר עם אמא שלי, אני מאוד אוהב אותה אבל היא מלא פעמים מתעלמת ממני, אני מנסה לפתח שיחה היא ממש יבשה וקרירה. כנל לגבי אבא שלי. כשקבילתי הצטיינות יתרה בלימודים היא רק אמרה לי "יפה" וזהו. לא הגיבה מעל זה למרות שהשקעתי את החיים שלי בלימודים, עשיתי שינוי, לפני זה הייתי תלמיד די גרוע אבל החלטתי לשנות כיוון, וזה רק מה שהיא אומרת לי. כשאח שלי קיבל ציון טוב במבחן גדול שהיה לו אמא שלי הייתה מטורפת, כולם היו בהיסטריה כאילו זכינו בלוטו, ואז הלכנו לחגוג באיזה מסעדה יוקרתית מאוד "לרגל" הציון הגבוה. הייתה משלחת של הכיתה שלי לגרמניה בנושא השואה וכל הכיתה יוצאת ללא יוצא מן הכלל ורק ההורים שלי אמרו שזה סתם שטויות ובזבוז זמן. (ניסיתי לשכנע אותם שזה רק בשביל להיות חלק מהכיתה ולהיות עם החברים אבל הם לא הקשיבו לי, אני מבין שזה עולה כסף אבל אני בטוח שהם יכלו להרשות לעצמם את זה) אני לא מקנא באחים שלי פשוט הייתי רוצה שיתייחסו גם אלי. ניסיתי לדבר עם ההורים שלי בקטע טוב, בטון נעים וגישה חיובית והם אמרו וכעסו שזה בלבול מוח ואני סתם ממציא. מה שעשיתי זה פשוט להיות רק עם חברים אבל זה לא ניראה לי פתרון. יש לי עוד אלף דוגמאות ממש בולטות שמראות שלא מתייחסים אלי. תמיד הערכתי את מה שמביאים לי ואף פעם לא התנהגתי לא יפה והתלוננתי. מרגיש שממש לא רוצים אותי בבית ואין לי מושג מה לא בסדר בי. יש לי מודעות עצמית אבל אני פשוט לא מבין. אשמח לעזרה. תודה.