מחכה לקבן כבר יותר מחודש ומתחילה להתייאש...

התגייסתי לפני ארבעה חודשים להיות תצפיתנית, כיום אני לקראת סוף ההסמכה. לצערי כבר מיום הגיוס אני חווה קשיי הסתגלות שאינם מתמתנים עם הזמן, ועיקרם בחרדות שגורמות לי חוסר שינה, חוסר תאבון ובכללי מקשות על התפקוד היומיומי.
לאחר התלבטות רבה (מכיוון שיש בי את הרצון לשרת בתפקיד משמעותי) הגעתי להחלטה שאני לא מסוגלת לשרת רחוק מהבית.
לפני כחודש ביקשתי מהמפקדת האישית שלי לראות קבן. היא אמרה שתהיה לי פגישה תוך שלושה שבועות, כי ביום העצמאות הוא בחופש.
אחרי שלושה שבועות לא יצרו איתי קשר וניסיתי לברר מה קורה עם הפגישה. מהמפקדת קיבלתי תשובה עמומה (כשיודיעו לי אני אודיע לך) ולכן הלכתי לדבר עם הממ שלי. היא אמרה לי שלא תהיה פגישה כי הקבן נמצא בתרגיל בבסיס אחר. היא אמרה לי שהייתה אפשרות לשלוח בנות אליו לפגישה אך מכיוון שלא היו מקרים דחופים לא עשו את זה. אמרתי שאף אחד לא טרח לברר אם המקרה שלי דחוף או לא, אבל בכל מקרה זה כבר היה מאוחר מדי לסדר נסיעה אליו. הובטח לי שאראה קבן תוך שבוע, וגם קיבלתי יום נוסף בבית (במקום 11/3 יצאתי 10/4) כנראה בתור פיצוי.
בשבוע שלאחר מכן ניסיתי שוב לברר מה קורה, הפעם הסתבר שלא היו מספיק תורים והקבן לא יוכל לקבל אותי.
אז החליטו שאוציא הפניה לפסיכיאטר דרך ביקור רופא בטענה שזה בדיוק כמו קבן. כשנכנסתי לחדר הרופא וביקשתי הפניה לפסיכיאטר הוא כמעט צחק לי בפנים ואמר שאין דבר כזה, ושהוא רואה שהכל בסדר איתי וש״פסיכיאטר זה לפסיכים, ואני לא רוצה שיחשבו שאני פסיכית״. בדיוק כשהייתי שם המפקדת שלי התקשרה ונתתי לה לדבר עם הרופא, שאמר לה שהכל בסדר ואין לחץ- הילדה לא בסכנת חיים. המפקדת ביקשה ממני לחזור לבסיס ושם למלא טופס 55.

עכשיו אני בבסיס ואין לי מושג מה לעשות. אני לא רוצה לקבול את המפקדות שלי או משהו כי הן כן באו לקראתי, אבל אני יודעת שמה שקורה עם הקבן הוא ממש לא תקין. אני גם לא סומכת על הטופס 55, אני יודעת שזה עניין של חודשים לקבל מענה ואני חייבת להתחיל את התהליך. רציתי לשאול מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות בינתיים? כבר 5 שבועות אני מנסה להאזר בסבלנות אבל היא מתחילה להיגמר לי. יש איזה גורם מקצועי שאני יכולה לדבר איתו על הנושא אפילו רק בשביל להתייעץ?
תודה לכל העונים