שלום.
אומר מראש כי הכול נכתב ישר מהראש, בלי סדר. המון התלבטויות ביני ובין עצמי. פשוט פריקה.
כל חיי הייתי במסגרות דתיות: החל בגן חב"ד, המשך בבית ספר יסודי מהחינוך העצמאי, דרך ישיבה תיכונית וכלה במכינה תורנית. ועוד לא הייתי יוצא עם החברים ליציאות של החבר'ה, שכללו בנות. העדפתי כמו ילד עם הרגל מגונה להמשיך להישאר בבית ולשחק במחשב ולגלוש בפייסבוק... בדיעבד, כך אני מניח, זה פגם ביכולות התקשורת שלי עם בנות המין השני, ובכלל עם אנשים.
אז כן, ביטחון עצמי אני משפר, אבל אני לא רואה את עצמי עם מישהי. כל הקשרים שלי הסתכמו, בצער רע, בווירטואליות. הייתה אחת שאמרה לי שאהבה אותי (ואני, כתמים שנמשך לכל אישה, אהבתי אותה גם), וגם נפגשנו כמה פעמים, אבל היא נעלמה.
אני משעמם אותן, כנראה.
אבל גם אם לא זה, האם אני צריך בכלל חברה על הראש? עוד שנייה צבא, והסיפור ייהפך מרומנטי לכבד ומלא בגעגועעם שיכבידו על הלב. אבל מצד שני כואב בנפש שאין מישהי שתאהב אותי. תחושת בדד. ואולי זה כי אני לא הכי חברתי שיש כשאני חוזר הביתה (אבל במסגרת? במכינה? באחריויות? כולם אוהבים אותי ומעריכים).
רוצה כל כך לאהוב, אך נראה שהחיים שמים לי מכשולים ודוחים הכול לתקופה טובה יותר - שבה אהיה בשל לכך. אך האם אין אני מבזבז את הזמן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025