שלום אסקפיפול אני מתביישת לכתוב על זה ואפילו קשה לי כי אני אישה מאושרת ואוהבת את בעלי ואת ילדיי. אז ככה התחתנתי בעברי עם אהבתי הראשונה היינו נשואים שנתיים והתגרשנו בגלל שהיו לנו ויכוחים וחוסר הסכמה בהמון נושאים ללא פשרות, התגרשנו לפני 12 שנים וכאן הסתיימה הזוגיות של האהבה הראשונה בחיי. אחרי המון שנים שהייתי לבד בערך 4 שנים ללא זוגיות (אחרי הגירושים ) בזמן הזה למדתי לקח מהנישואים שלא צלחו ולמדתי על עצמי והכרתי את עצמי ואני למדתי לאהוב את עצמי כמו שלא אוהבתי מעולם, בתום תקופה זו הכרתי את בעלי יצאנו בילינו הכרנו דיברנו שעות על גבי שעות על הכל מהכל בעניני החיים סיפרתי לו על עברי וגם הוא פתחתנו סודות וסיפרנו דברים שמעולם לא היינו מגלים לאיש דיברנו בעיקר על הציפיות העתידיות שלנו ועל החלומות שלנו והיה לנו תאום מושלם הרגשתי שמיום ליום אני אוהבת אותו יותר ושאהבה אליו הולכת ומתחזקת, המשכנו לצאת כחברים במשך 6 חודשים ואז יום אחד הוא שלף טבעת קרע ברך והציע לי להינשא לו. כיום אנו נשואים באושר, אבל יש בעיה אחת וזה שאני כל הזמן נכנסת לפייס ומחפשת את הגרוש שלי לראות מה איתו ואיך החיים שלו בודקת עליו הכל כולל תחביבים ומערכות יחסים, חשוב לי לציין שבעלי יודע מהעניין ושיתפתי אותו בזה אבל הגרוש שלי לא יוצא לי מהראש (לפני שהכרתי את בעלי. הייתי בטיפול בגלל הגרוש שלי והלכתי בעצמי לפסיכולג וגם לפסיכיאטר לקחתי כדורי הרגעה שנתן לי במרשם הפסיכולוג רק בשביל לנסות למחוק את הגרוש שלי. הייתי בטיפול מתמיד של פעמיים בשובע במשך חצי שנה אצל פסיכולוג והוצאתי המון כסף למטרת הטיפול) במבט לאחור הטיפול עזר לי להמשיך קדימה להכיר את גבר חלומתיי אבל משום מה אני לא מפסיקה להביט לאחור לעבר שלי והגרוש שלי הוא לגמרי העבר שלי, גם אם התקל בו לעולם לא הסכים לחזור אליו או לבגוד בבעלי איתו. בעלי הוא הכל בשבילי ואני נשואה לו כבר 8 שנים מעולם לא פזלתי ולא בגדתי בבעלי אבל המחשבה על הגרוש שלי מטריפה את דעתי. לא יודעת מה קורה לי? ולמה זה קורה לי?! יש מישהו/מישהי שמבנים את המצב או יכולים לתת לי תשובות בבקשה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות