פרצו לסבתי בת ה80 לדירה, וגנבו את כל המזכרת היחידה של בעלה שנפטר בצעירותו

שלום
אני אתחיל בכך שאני אספר סיפור קצר, על בעלה של סבתי, שהוא סבא שלי. בגיל צעיר, 20 שנים אחרי שהתחתנו, חלה סבי במחלה קשה שבעקבותה היה צורך בניתוחים שבעקבותם עבר סבי מוות קליני כמה פעמים ונחלש יותר ויותר. זאת הייתה תקופה קשה בברית המועצות, שבה היו שולחים את הגברים הצעירים לסיביר. בנו של סבי- דודי, שהיה אז בן 19, לא היה עם סבי באותו הזמן. ביום האחרון שבו סבי היה חי, "חטפו" אותו המשפחה מבית החולים כי הרופאים דרשו כסף וכך רימו את סבתי שיצילו אותו, אך בניתוחים פתחו את גופו וסגרו אותו בטענה שהם צריכים עוד כסף כדי לבצע את הניתוחים ובזה נגמר העניין. באותו הזמן סבי סבל כבר מאנורקסיה, הקיא כל דבר שאכל עד כדי דם.
באותו היום נשלח דודי, בנו של סבי לראות אותו בפעם האחרונה. סבי שהיה מרותק למיטתו בביתו בברית המועצות, הביט לשמים ובכל פעם שחלף מטוס, אמר :"הנה הבן שלי בא לבקר אותי לפני מותי".
אך הדבר לא קרה, סבי מת בציפייה לבנו שיגיע מהצבא 10 דקות לפני שבנו שהגיע הביתה. הדבר שבר את דודי שניסה להעיר את סבי בבכי והוא סובל מכך עד היום.
החפץ היחיד שנשאר מסבי ששרד עד ישראל, הוא טבעת שאותה היה עונד, אותה דודי הבטיח לשמור עד סוף ימיו ולהעביר הלאה במשפחה. לסבתי, זאת הייתה המזכרת האחרונה ממנו, והיא שמרה עליה מכל משמר.
אני מספר את זה כדי להמחיש את החשיבות של החפץ הזה לסבתי לדודי ולמשפחה כולה. זה היה החפץ האחרון שנשאר ממנו.

היום פרצו לסבתי לדירה בעת שיצאה בחוץ להתאוורר.
הם גנבו כסף, תכשיטים, ואפילו שתו מים מהמקרר.
אבל הדבר היחיד שבאמת כואב לי עליו זה הטבעת, המזכרת האחרונה מסבי, שאותה החארות גנבו.
סבתי כבר לא תשרוד את זה אחרי כל מה שעברה, הם פירקו את כל הבית. דודי שבור.
ואני שבור. אני שבור מעצב. אבל אצלי העצב הופך מהר מאוד לכעס, כעס בלתי נמנע שגורם לי להתהפך.
אני כותב באתר הזה בכדי לקבל עצה שבאמת תואיל לי, ואפילו סתם, מילה טובה שתוכל להרגיע אותי.
אני פשוט רעב לנקמה ואני רוצה לצאת ולמצוא איכשהו את אותו האדם ולשבור לו את הצורה, לתת לו מכות כל כך חזקות, שיהיה נכה לכל חייו. אני חייב לגרום לגנב לשלם את המחיר.


נ.ב: המשטרה הגיע, ואי אפשר לעשות כלום.