לא מרגיש לך בנוח, אל תצומי.
שלום לכולם,
פניתי לאתר הזה כי הוא אנונימי ובו אני יכולה לכתוב באמת את שעל לבי בלי שישפטו אותי לפי היכרות איתי.
עד לא מזמן האמנתי. בגלל תקופה לא משהו כמעט ואבד בי הניצוץ של האמונה. אולי כי התבגרתי. ואולי בגלל התקופה המבאסת (חברתית, לימודית והתחבטויות עם עצמי בעיקר...).
אז מחר יום כיפורים, ופייר? לא בא לי לצום.
לא מתחברת ליום הזה, לא מרגישה צורך לצום. אני מכבדת את מי שצם, אבל לצום בגלל שהם צמים? לא. מהסיבה הפשוטה שאני לא אצום בגלל שכולם צמים או מטעמים אחרים, פשוט לא מתחברת. זו הדעה שלי.
יש לי חברים מכל מיני מקומות. הם שאלו אותי אם אני צמה ועניתי שלא. (אמרתי שבגלל שרופא לא אישר לי לצום, הייתה לי בעיית התעלפויות בעבר, אבל זה לא רלוונטי כרגע.).
הם עיקמו את האף ואמרו שאני כופרת ואלוהים יעניש אותי.
כמעט צחקתי, כי אפילו אם יש משהו בשמיים, אלוהים או כל דבר אחר, למה שישפוט אותי לפי צום? צריך לשפוט לפי טוהר מידותיו של האדם, לא?
גם דודות שלי, שהן מאוד מסורתיות, ממש התרגזו ואמרו שאני חייבת לצום. (הן שאלו את אמא שלי אם אני צמה, היא ענתה שלא.).
די, למה אני צריכה שאנשים יכנסו לי לחיים?
לגבי הוריי, שניהם צמים אבל מכבדים לגמרי את הבחירה שלי ואומרים שאם אני לא רוצה, זה סבבה והכל טוב (אבא שלי אתאיסט אבל בוחר לצום בכיפור).
אני לא מתכוונת לאכול או לשתות מול אנשים, כן? בבית, בחדר שלי, בפרטיות, כי אנשים צמים וזה לא מכבד (יש לי טאקט).
לצום בגלל מה שאומרים?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025