שלום לכולם ,
חבר שלי ואני ניפרדנו לפני מס שבועות אחרי שנתיים . כשניפרדנו אף אחד לא האמין. הפרידה הייתה קשה כי הוא התבסס על זה שהוא רוצה חופש .
לי הרבה זמן לא היה טוב בקשר אבל האמנתי שאנחנו יכולים להתגבר על הכל! על כל מכשול ולעבור יחד. אבל ששכחתי דבר אחד.. לא הייתה לנו תקשורת טובה אך האמנתי שנוכל להתגבר על זה וללמוד זה את זה.
ברגע שהוא אמר לי שהוא רוצה חופש הלב שלי נשבר לחתיכות קטנות קטנות קטנות. לא חושבת שהבנתי עד כמה ניפגעתי.
כל כך נעלבתי .. חופש ממני ? למה ? אני עד כדי כך מציקה לך? כיאלו לא הייתה בכלל הערכה כלפי כל מה שעשיתי עבור הזוגיות הזאת? כמה נלחמתי.
בחודש האחרון שהיינו יחד עברתי משברים קשיים בבית, במשפחה ולא קיבלתי ממנו תמיכה, רק אמירות של כמה שאני חופרת כל הזמן ויותר מידי משתפת. בחרתי להתחיל לשתוק ולא שיתפתי כמעט ..ויתרתי על עצמי.
למרות הכל .. אני יודעת שמגיע לי יותר אבל רציתי שהיותר הזה יבוא מהבחור שהתאהבתי בו לפני שנתיים.. שם היה את היותר הזה שנעלם .
איך אתם מסבירים את זה שחודש לפני האדם שהכי קרוב אלייכם בעולםם אומר לכם שהוא הכי אוהב אותכם בעולם שעוד מעט נעבור את התקופה הקשה ופתאום מסתובב ואומר שהוא רוצה לבד וחופש ממי שנתן לו את כל הלבב על מגש של כסף. כמה העולם אכזר.
כמה אגואיסטים אנשים יכולים להיות .. אפילו האהבה הכי גדולה שיש תהפוך לכזו .
הלוואי וכלום כבר לא היה כואב והכל היה עובר .. חשבתי שאחרי כמה שבועות זה מחלים אבל הכאב והחור בבטן שורפים עוד יותר.
האם האהבה בעידן הפייסבוק נהייתה כל כך שטחית ? האם בעידן שלנו זוגות לא רוצים לעבור משברים יחד ולהתמודד ? האם היום הכסף קונה אהבה ? האם אנחנו מרגישים שיש מלא אופציות של בחורות ובחורים ובאלנו להיות רווקים בגלל זה ?
מרגישה שהעולם הופך לכזה ואני נשארת במקום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות