אני מרגיש לגמרי פתאטי שאני מגיע לכאן וצריך לשפוך את הלב שלי. לא חלילה כי המקום הזה פתאטי, אלא כי עבר כבר כל כך הרבה זמן...
הייתי איתה כמעט 5 שנים, נפרדנו וחזרנו בלי סוף אבל אהבתי אותה...אלוהים יודע כמה אהבתי. היא הייתה כל עולמי(טעות? כנראה). והייתי עיוור מאהבה אליה. היא לא הייתה טובה בשבילי. נפרדה ממני כל הזמן ופשוט לא הייתי מסוגל לחיות בלעדיה. גם כשהבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה מעולם לא הצלחתי לעמוד בזה. ובמקום להיות גבר ולקום וללכת נשארתי ונשארתי עד שלבסוף היא הלכה ממני לתמיד.. וככה איבדתי גם את עצמי ולא רק אותה.
נפרדנו לפני למעלה משנה ורק לפני כמה חודשים ניתקנו קשר סופי. מה שעובר עליי נורא. הכאב עצום. כל היום וכל הזמן חושב עליה. ניסיתי לצאת לדייטים וניסיתי להכיר אבל מרגיש שכל הזמן היא נמצאת אצלי בראש ושום דבר לא הולך. אני מרגיש שאני עובר עם עצמי תהליך מאוד מסובך וארוך שכנראה אני צריך לעבור בתור בן אדם. אבל לעזאזל, ממש קשה לי.... עד מתי זה ימשך? כמה עוד? איך יכול להיות שהיא המשיכה הלאה ואני כמעט שנתיים אחרי עדיין תקוע באותו מקום?
כמו שתיארתי, ואני מודע לזה, אני אשם במצב הזה ואין לי בזה ספק. ואין ספק שהבעיה היא בי. גם עצם העובדה שאני נשאר ככה תקוע עליה. אבל אני לא שולט בזה. אני מנסה באמת שמנסה ולא רק מתבכיין... אבל זה פשוט לא הולך.
היום לקחתי את כל הזכרונות שלנו מ-5 שנים ופשוט זרקתי אותם לפח כאילו שאין להם שום ערך בעיני למרות שהערך שלהם עצום....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025