רוצה לחזור לגרושה אבל היא לא מעוניינת... אשמח לעצות

אתחיל קצת מההתחלה שיהיה לכם רקע לשפוט ולעזור...

אז ככה...
הכרנו לפני 7 שנים בערך, יצאנו בילינו, היה נחמד, ת'אמת? לא הייתה איזושהי התאהבות מטורפת מצידי, כאילו מבחינתי היא הייתה מספיק טובה בשבילי, ביופי ובאופי, באופי פחות טיפה לצערי. אבל על פניו זה היה נראה מבטיח מבחינתי, אז זרמתי ונתתי לזה צאנס.

הגעתי אליה המון במהלך השבוע אע"פ שגרתי יחסית רחוק ממנה, אבל אני בנאדם שאם אני מרגיש שזה משהו שיכול להיות אמיתי לא אוותר עליו, אהבתי להרגיש נאהב ולהיות במחשבה שיש לי חברה שאני יכול לדבר איתה, לבלות איתה וכמובן שאר הדברים שעושים זוגות. אז כמו כדור שלג הכל התגלגל... המשכנו לצאת, היו מדי פעם מריבות וחילוקי דעות, אבל לא נתתי לזה יותר מדי מקום או מחשבה, פשוט המשכתי הלאה...

גרנו תקופה ארוכה אצל ההורים שלה, לאחר מכן השלב הבא היה למצוא איזו דירה קטנה ונחמדה וזה מה שעשינו, חיפשנו ואכן מצאנו דירה נחמדה שיכולנו לקבל את הפרטיות שלנו (אני מרגיש שזה כאילו היה אתמול) גרנו שם תקופה די ארוכה לאחר כ שנתיים וחצי-שלוש הצעתי לה נישואין, למרות ששוב ידעתי שעמוק בתוכי יש מצב שהיא לא בדיוק בדיוק מה שחיפשתי אבל עדיין כנראה מספיק טוב בשבילי, היא כמובן אמרה כן, ולאחר חצי שנה+ התחתנו. אפשר לסכם את זה שהיה נחמד וטוב שהיה.
חזרנו לגור אצל ההורים שלה בשביל החיסכון. כמובן שמהלך ההריון היו לנו עדיין המון ריבים וחילוקי דעות, בד"כ על סתם, לא דברים מהותיים מדי אבל כן דברים שיכולים להטריף לכל אחד את השכל. אז רבנו, התלוננו, אבל אחרי יום הכל נרגע וניסינו שוב לשקם הכל...אפשר להגיד שכל שבוע היו לפחות 1-3 מריבות די מתסכלות.

לאחר הולדת הילד כ שנה אחרי התגרשנו, הייתי שלם עם זה באותה תקופה היא יותר רצתה שנשאר ואני פשוט לא ראיתי כלום מעבר לעניין שפשוט לא טוב לנו ביחד ולמה להישאר עם כך...

אז הלכנו לכמה גישורים ויועצים, תמיד הייתי שלילי עם המחשבה שאין מה לשפר כי פשוט זה לא זה... לא ראיתי את כל התמונה. לא חשבתי על הכל.

אז היום. אחרי כמעט שנתיים מהגירושין, אני פשוט מבין שזו הייתה טעות, נכון היו הרבה מריבות, אבל היום, היום אני יודע שהמריבות האלה היו "פיצוחים" כמו שאומרים, לא שווים את הפרידה, הילד גודל, מקבל אופי, ואני פתאום קולט שהוא בעצם יגדל עם אבא במקום אחד ואמא במקום שני... זה מבאס ומתסכל.

ולא רק זה, במהלך התקופה האחרונה, בערך השנה האחרונה אני באמת לא מפסיק לחשוב עליה, אני מרגיש שאני אוהב אותה יותר למרות כל המגרעות שיש לה, אני נמשך אליה אפילו יותר. יצאתי עם במהלך הזמן הזה עם מספר נשים, אף אחת לא גרמה לי אושר ופשוט לא מצאתי את המקום שלי. ושאני חושב על זה, היה לי פעם מקום, היה לי עם מי להיות, נכון זה לא היה מושלם. אבל פתאום הכל נפל לי שהכל זניח לעומת מה שאני מרגיש היום, היום אני מרגיש לבד במקום להיות בבית מלא ושמח שכולנו ביחד ועוברים כל בעיה או מכשול ביחד, גם אם יש מריבה ואי הבנות, ואני לא מבין אותה והיא לא אותי. והיא כועסת ואני כועס. אני פשוט מבין היום שכל זה לא היה שווה את זה לא היה שווה להיפרד בשביל זה.

היום אני אומר לה שאני רוצה לחזור, אני ממש ממש רוצה לחזור, לא בשביל סתם עוד משהו. אני רוצה לשקם את המשפחה שנהיה משפחה מאושרת ומגובשת. שנטייל, נבלה ונעשה הכל ביחד ולא לחוד...

דיברתי איתה על זה, מנסה לפתוח בפניה את הסוגיה, היא לא מעוניינת, היא מבחינה לא במקום הזה ולא מעוניינת כלל וכלל לחזור, היה איזשהו מקום קטן שהיא השאירה לי ספק, אבל בסוף זה לא יצא, והיום יצא שרבנו שוב כי פשוט מתסכול כעסתי עליה שהיא לא נותנת לי לה ולבן צ'אנס אמיתי. צאנס לחזור להיות משפחה מאוחדת. צ'אנס לשנות הכל ולהשיג עתיד טוב יותר לכולנו. אני יודע שכל מריבה שתהיה לנו היום תהיה מבחינתי עלה נידף, בלי משמעות מבחינתי. אני כל כך מתגעגע ולמען האמת אוהב אותה אפילו יותר מהפעם שהכרנו. והיום, היום אין עם מי לדבר. היא פשוט לא מעוניינת.

מה כן אפשר לעשות, בייחוד שהיום היא כועסת עליי פי כמה בגלל המריבה האחרונה.

אשמח לכל ייעוץ. באמת לכל דבר... אבל אני כן רוצה לחזור אליה אני כן חושב שזה מקום נכון יותר.