הי
לאישתי ולי 2 ילדים מתחת לגיל 3. מאז ומתמיד אישתי הייתה מבולגנת. ברגע שהצטרפו הילדים המצב החמיר באופן דרסטי.
הבית מבולגן ברמות שאין כמעט איפה לשבת. בגדים וקרטונים מפוזרים בכל הבית.
היא לא מבשלת (אני מבשל לעיתים). היא לא מנקה, מכבסת פעם בהרבה זמן. אין לנו סקס. אין שיחה משותפת. רק מריבות סביב אופן גידול ילדים וסידור הבית.
שנינו לא רוצים להתגרש רק בגלל הילדים אבל מנגד סובלים מלחיות ביחד
אני חייב להודות עוד שהכרתי אותה היא הייתה מבולגנת אבל חשבתי שזה בר פתרון ועם אהבה אפשר להכיל את זה. כיום אני משתגע ולא בא לי לחזור הביתה.
לא רוצה שהילדים יגדלו בלי אמא ואבא מצד שני ככ קשה לי לחיות איתה באותה קורת גג.
התחלנו יעוץ זוגי. היועצת המליצה לה על טיפול קוגניטיבי אבל היא מסרבת.
אני כועס על עצמי שהתחתנתי איתה כי כל הסימנים היו על הקיר. היא הייתה מבולגנת עוד שהייתה רווקה אבל חשבתי שזה ישתפר.
היא לא מרשה לי לגעת ולסדר את הבלאגן שלה כיוון שהיא טוענת שזה עושה יותר בלאגן. אנחנו תמיד רבים וצועקים סביב זה. כשהיא כן מגיעה לסדר קצת אז היא בקושי מסדרת כי היא צריכה שהכל יהיה פרפקט.
אני כבר מיואש ולא יודע מה כבר לעשות. איך אפשר להמשיך לחיות ככה ? אני כנראה מוכן לסבול כל החיים ורק כדי שלילדים יהיו אבא ואמא. אני תמיד מפנטז איך אתגרש שהם יגיעו לגיל 18. אני מפנטז גם על האקסית שהייתה ההפך - סופר נקיה מסודרת ובשלנית
מה מציעים לי ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות