מרגישה במבוי סתום,מרגישה מחנק, יאוש..
הינו , כן הינו,משפחה רגילה,עם צחוקים גם עם ויכוחים בדרך כלל על נושאים אידאולוגים
עם ציניות מסויימת שאני לא ממש אהבתי עם אמירות שנונות, עם שיתוף של כולם
כל מה שקורה עם כולם,עם "אואטסאפ משפחתי"....ועם מפגשים קבועים כולם סביב לשולחן בסופשים אחת לשבועיים או שלושה שבועות, אבל תמיד כולם....
ויום אחד מקולל הכל נשבר..הבן הבכור נהרג... המכה פגעה בכולנו פגיע אנושה
כולנו פגועים כולנו כואבים...והפסקנו להפגש יחד
...בשנתיים שעברו אולי פעמיים התקבצנו
כולנו סביב השלחן....בהתחלה לא קלטתי את המגמה... הקשר בין האחים התרופף לגמרי
כעסים צצו ונתנו לגיטימציה לחוסר התקשורת העצמאית בין האחים,
אפילו האפליקציה "אואטסאפ המשפחתי" הורדה עוד מהתחלה...
כמה שדיברתי עם כל אחד ואחת שלפחות למענינו ,ההורים ,להמשיך את המשפחתיות
שהיתה פעם, ללא הועיל...אין יום שאנחנו לא בוכים ,הגעגוע לא נגמר, הכאב הוא כל כך גדול שבערב אני מקווה לא לקום בבוקר,אך הבוקר מגיע ואני קמה למציאות הקשה והולכת לעבודה, וכך כל יום ושוב סוף שבוע ופוגשים את הילדים אבל אף פעם לא ביחד...
אני מאוכזבת מעצמי מרגישה כישלון,מרגישה שכנראה לא הינו משפחה מלוכדת באמת,
אחרת האסון לא היה מפרק אותנו בתור משפחה,
הבן הגדול היה הדבק הבן הבכור היה הדבק במלוא מובן המילה גם כלפינו וגם כלפי המשפחה המורחבת... ואז ביקשתי עזרה מהמשפחה המורחבת ...ופה השאלה: אחותי
החליטה שזה הזמן לנזוף בבן שלפי כל הדעות הוא מקור הניתוק לא רק לנזוף אלא לרשום במכתב שבשם כל משפחתה והמשפחה המורחבת שלא רוצה אותו יותר במשפחה,, הדבר לא רק שלא עזר אלא הרחיק אותו סופית. היה מצב רע ועכשיו עוד יותר רע... השאלה שלי מה לעשות להפסיק הקשר עם האחיות שבמצב
הנורא שאנחנו נמצאים לא מצאו את מידת החמלה לחבר ולא להפריד?
אולי הסיפור ארוך מדי ומיגע ,אך אודה לקבל עצות....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות