שמכתי הרבה סיפורים על איך ההורה הפך לאלים למרות שכל שנותיו כהורה הוא לא הרים יד על ילדיו, שמעתם על דבר כזה גם, נכון?
זה בדיוק הסיפור שלי, הוא התחיל כשאחותי הגדולה שיגעה את אימי, עישנה והחלה עם סמים קלים, הלכה ולא חזרה עד שלוש לפנות בוקר... דברים כאלו.
ואז היה את אחי, שהפסיק להשקיע כמצופה בלימודים, קילל את המורות והרביץ לילדים בכיתה שלו.
עכשיו אני, אני חוץ ממוצע 90 בתעודה לא עשיתי כלום לאמא שלי, או לאבא.
אני חוץ מלעזור לה בנקיונות לא עושה כלום שמרגיז, אני בתוכי כבר התחלתי להתנהג כמו הורה שדואג לילדיו.
אמא בזמן האחרון החלה לאיים עליי במכות, אם למשל ביקשתי לעשות את הכביסה שלי ובטעות שמתי יותר מידי בגדים במכונה היא מתחילה לצעוק, לאיים ולפעמים להכות...
אני כאחת שרוצה ללמוד פסיכולוגיה, יודעת שדבר כזה לא מתפתח סתם.
למה אני, אחת שמתנהגת כמו הילדה הטובה בעולם, צריכה לפחד ולהתכווץ בבכי כל פעם שאימי מכה אותי ואבי צועק עלי? למה אצל אחי אני שומעת שכאשר הוא מכה את המורה שלו אמא ואבא יושבים איתו ומדברים ללא שמץ של אלימות בדבריהם? למה אף פעם לא שמעתי את אחי או אחותי בוכים? למה רק אני צריכה לבכות?
איך להבין מאיפה האלימות הזו החלה אצל הוריי? איך להיות ילדה טובה יותר? מה עליי לעשות כשהם פונים לאלימות שוב? לספר למישהו לפני שזה יהפוך לרציני מידי? צריך לחשוש שלא יאמינו לי שאני הופכת מיום ליום לילדה מוכה בבית באופן רישמי?
למה עליי לפחד מהורי בכל זאת? הורים אמורים לדאוג וללטף, לא לצעוק ולהכות.
למה הם מתנהגים לאחיי באופן שונה ממני?
איפה אני יכולה לעשות קו אדום שבאמת יעמיד אותם במקום, איך להציב מולם ראי שאיתו יראו מה הם עשו לי? איך לגרום להם להיות מודעים למה שהם עושים, ושזה כמו בפרסומת נגד אלימות בילד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות