היי, כל עולמי נפרד ממני לפני חצי שנה..
הוא היה הכל בשבילי, פשוט הכל.
זה היה החבר הראשון, ראשון גם במיטה והראשון שאהב אותי בגלל מי שאני וקיבל אותי בכל מצב. האהבה שלנו הייתה טהורה! פשוט ככה. וכל אחד שהכיר אותנו אמר את זה, כולל הבוגרים והמנוסים במשפחה.
וזה פשוט נגמר, הוא החליט לשים לזה סוף כי הוא הרגיש ריחוק.. כל זה אחרי חופשה שיצאנו אליה ופשוט הרסתי אותה.
וכל כך קשה לי.. כבר עברה חצי שנה ואני מאמינה שהוא המשיך הלאה.. אולי לא יצא עם בנות אבל בטוח כבר שכח והפסיק לאהוב.
זה כל כך חסר לי.. הדיבור איתו השיחות של אמצע הלילה, הצחוקים שהיינו עושים נון סטופ, המשפחה שלו שקיבלה אותי בידיים פתוחות וחמות.
מדי פעם קופצת תמונה מהטלפון, או זיכרון למוח או שאני רואה אותו הולך ברחוב כשהוא לא שם לב.. ואני פשוט עוצרת באותו רגע את מה שאני עושה ומתחילה לבכות. ואני כבר לא יודעת איך לשים לכאב שלי סוף! ולחשוב שיום אחד הוא יעלה תמונה עם בחורה, או שאשמע ממישהו שיש לו מישהי, רק המחשבה על זה עושה לי חשק להקיא.
כבר שאלתי את השאלה הזו כמה פעמים בכמה דרכים שונות, ואנשים חושבים שפתרונות כמו "זמן" ו"השלמה" ו"להגיד תודה" הם מועילים. זה לא.. עבר המון זמן, הבן אדם המשיך הלאה ואני תקועה בעבר, אולי אפילו עם קצת תקווה שנחזור.. והדבר הכי נורא - זה שאני יודעת שגם אם הוא ירצה לחזור זה יעשה לי רע ואני לא אחזור אליו. קשה לי להשלים עם זה שהוא כמו בן אדם מת עכשיו - אין איך לדבר איתו, אין אפשרות לחבק אותו. זה פשוט קשה מדי, ויש לי עוד מיליון אחד דברים על הראש, דברים שחלקם גדולים יותר וגם קשים להעמסה.
בבקשה תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות