היי אודה לכל מי שיקרא, זהו פוסט פריקה.
אני, אבי ואחי גרים באותו בית לבד מאז שהוריי התגרשו. אחי (תלמיד תיכון) סובל מספר שנים מהפרעות חרדה, פאניקה, פוביות ותלותיות. הוא מטופל מספר שנים אצל פסיכולוגים ולאחרונה גם החל טיפול תרופתי. התקפי החרדה שלו מאוד חריפים ברמה שאינו יכול לצאת מהבית משעה מסוימת, זקוק לפינוי לבית חולים למתן הרגעה וכו'..
מאחר שאימי לא נמצאת בתמונה, אני ואבי מהווים בשבילו את המשענת היחידה.
קשה לנו.
אני בן 24, בתחילת חיי, מנסה לבנות את עצמי, לפרוש כנפיים, לעבור דירה כבר ולהתחיל ללמוד (חסכתי כסף מאז השיחרור)
אני מרגיש שמצבו הנפשי מעסיק אותי לא מעט בחיי היום יום ואני מנסה מעל ומעבר כדי להיות שם תמיד בשבילו. בכל מקום שהוא נמצא אנו עוטפים אותו ותמיד יש לו למי לפנות.
אבי הוא אדם מבוגר מאוד ואני לא יודע עוד כמה שנים נוכל לעמוד בזה שנינו.
זה דורש מאיתנו כל כך הרבה כוחות נפשיים ופיזיים וגם קשה לדעת עד כמה אחי יוכל להיות עצמאי בחייו הבוגרים בקצב הזה.
מישהו כאן היה בסיטואציה דומה?
איך מתמודדים עם דבר כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות