כן
חוויתי 2 מערכות יחסים רציניות שכל אחת מהן הייתה כשנתיים.
לאחר אכזבה מאוד גדולה מהקשר הרציני האחרון, הרגשתי שלא קיימות עוד נשים בהן אצליח להתאהב. לא עבר יותר מדי זמן (7 חודשים) וכבר מצאתי את עצמי מאוהב שוב.
ההתחלה הייתה מדהימה, אהבה, פרפרים. כעבור 4 חודשים משהו השתבש בדרך.
היא נכנסה להתמחות (לומדת משפטים). עובדת עד מאוחר, במהלך היום בקושי זמינה.
לאט לאט התחלתי להרגיש בתחתית העדיפויות שלה.
לפני כשבוע, לאחר חודשיים של תסכול (חצי שנה יחד בסה''כ), החלטתי להפרד בטענה שלא משנה כמה התלוננתי ואמרתי שאני מרגיש פשוט לבד בקשר הזה, היא לא עשתה שוב דבר שיגרום לזה להשתפר.
לפני יומיים נפגשנו, חשבתי שאולי היא קיבלה כאפה ושהיא מבינה שהייתה לא בסדר.
בפגישה היא אמרה שאני צודק והיא פשוט לא רואה אותי בשום צורה, שהיא לא יכולה להיות אגואיסטית ושלא טוב לי איתה.
אני מרגיש רע, כי אני יודע שהייתי בסדר, שנתתי הכל. קשה לי המחשבה שאיפשהו בדרך היא פשוט הפסיקה לאהוב אותי, לכן היה לה קל להגיד שאני פשוט צודק מאשר להילחם. עולות בי שאלות של "מה עשיתי? איפה טעיתי?" ואני מבין שאולי אני מחמיר עם עצמי, שאולי באמת כמו שהיא אמרה היא פשוט לא יכולה לתת לי את מה שאני דורש.
אני כועס ומאוכזב, אני יודע שזאת אמירה תמימה או מוזרה אבל עד שכבר התאהבתי, אחרי אכזבות שחוויתי. אני מרגיש מתוסכל...
אני משתף בכך כי אני יודע שלמרות שהייתי בסדר, עדיין מרגיש שאני מכה על חטא (שלא שלי..).
בנוסף לכך יש לה יום הולדת בעוד מספר ימים ואני לא יודע האם לכתוב לה משהו או לא..
אשמח לשמוע דעות..
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025