חשוב לי קודם לציין שאני אוהבת את אבא שלי והוא אדם טוב... אבל כל החיים אני זוכרת את אבא שלי כמישהו שתמיד בודק את איך שהוא נראה ותמיד אוכל רק פריכיות ומסר לאכול במסעדות, הולך לעבודה בבוקר לא אוכל כלום וחוזר בערב ואוכל רק ארוחה אחת בערב... ותמיד מאוד אכפת לו מכל העניין הזה, וזה מובן שיש לו גם הפרעת אכילה שהוא לא טיפל בה. אני כל הזמן הסתכלתי עליו ועשיתי כמוהו, ולאט לאט פיתחתי אצלי את כל הדברים שהוא עשה, ועכשיו ממש פיתחתי אצלי אנורקסיה. ואני כמה המון זמן מנסה להילחם בה, ואני לא יכולה להגיד שאבי לא עזר לי, הוא מאוד דאג והיה לו מאד אכפת מהכל והוא באמת עשה הכל כדי שאצא מזה, אבל עכשיו כשיותר התחלתי לאכול, לפעמים יש לי ימים שאני ממש נכנסת לדיכאון ורע לי מאוד ואני ממש שונאת את עצמי, הוא חושב שאני סתם עושה הצגות רק כדי לנצל את זה שהיה לו אכפת מהכל ושהוא דואג תמיד, כאילו הוא באמת חשוב שאני משקרת שאני מרגישה ככה. ועכשיו אני לא רוצה יותר להילחם באנורקסיה, הרמתי ידיים, אין לי בשביל מה. אבל מה שאבי אמר שאני משקרת וסתם עושה הצגות זה מאוד פגע בי, הוא היה כל כך מודאג ועכשיו שהוא רואה שאני יותר אוכלת אז לא אכפת לו כבר הוא חושב שזה עבר וזהו אני בסדר ועכשיו אני סתם מתבכיינת. נמאס לי ממנו כבר, אני לא יודעת מה לעשות, לא משנה כמה אני מסבירה לו שעדיין וקשה לי וכל יום מחדש שאני כן אוכלת זה רק כי אני נלחמת ומעודדת את עצמי בשביל זה כי אף אחד אחר לא מעודד אותי, ומאוד קשה לי להילחם בזה לבד, זה פשוט קול מאוד חזק בראש שלא נותן לי לאכול, ואני צריכה כל הזמן להילחם בו. למה אבא שלי לא יכול להגיד לי מילה טובה ולתמוך בי? ולהבין שבלי עידוד והבנה אני לא אחלים בחיים. מה לעשות? אולי הוא צודק?? או שאולי בגללו פיתחתי הפרעות אכילה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025