זה טיפה סיפור ארוך אבל הכרתי בחורה, הרגשתי איתה הכי בנוח שבעולם...
כל השיחות שלי איתה זרמו והרגשתי שיש לנו חיבור, אנחנו שירתנו יחד.
התחלתי לחבב אותה, ואיכשהו יצא מצב שכל פעם שהצאתי לה לצאת איתי, אז היא הייתה אומרת לא אבל איכשהו היינו מתקרבים יותר. והייתי משתגע מזה וזה לא עזר לי להתגבר עליה
הצעתי לה לצאת כל כמה חודשים (לאחרונה כבר זה היה הפעם הרביעית)..
אני ניסיתי להכניס לעצמי שהיא לא רוצה אותי אבל זה קשה, שנינו כבר משוחררים אז חשבתי שזה יהיה קל יותר כיוון שעכשיו אני לא רואה אותה כל יום, גם הפסקתי לעקוב אחריה ברשתות חברתיות.
השגתי עבודה, והופ מה אני מגלה.. היא עובדת באותו מקום עבודה. לא באותה העבודה אבל באותו מקום. אני רואה אותה שוב כמעט כל הזמן, ושוב כל הרגשות צפו ואני מרגיש רע בפנים שוב ושאני לא טוב מספיק בשבילה
באמת שנמאס לי להרגיש כמו כשלון,אני התאהבתי קשות בבחורה וברגע שהיא דחתה אותי אני הרגשתי פשוט כישלון עם עצמי ונשברתי לגמרי, אני מתקשה לפתח רגשות כלפי אחרות ועכשיו זה עוד יותר קשה...
נמאס לי לחשוב עליה כל הזמן, על בחורה שלא אוהבת אותי בחזרה, נמאס לי להיות מדוכדך כל היום ולהיות תלוי בזה שאם אראה אותה היא תיתן לי חיבוק או משהו וזה יעשה לי את היום, אני לא אוהב שהאושר שלי תלוי ככה בבחורה אחת
מה עושים? באמת שניסיתי הכל וכבר תקופה ארוכה אני פשוט בדיכאון מזה ובאמת שכבר נמאס לי, אני כבר מפתח ראיית עולם ניהיליסטית, אף פעם לא הייתה לי אהבת אמת ואני חושב שזה לא יקרה, עדיין לא הייתה בחורה שאהבה אותי בחזרה, אני כבר בן 22 ואני איבדתי תקווה.
אני נראה טוב, עושה כושר, אבל לא מבין מה לא בסדר איתי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות