לא מצליחה לסמוך על בעלי ולאהוב את יחסי המין שלנו בגלל משקעי העבר. מה לעשות?

כל החיים שלי זה בעצם סיפור ארוך ומייגע. כותבת אותו גם כדי לקבל תשובה איך להתמודד עם החיים שלי וגם כדי לפרוק קצת מהעול שיש עליי כי פשוט אין למי.
אז בעצם התחתנתי לפני כחודשיים וחצי עם גבר מדהים שבאמת לא יכולתי לבקש טוב יותר ממנו.
לפני שהכרתי אותו הייתי עם מלא גברים אחרים, בכל מיני מובנים שונים: מבחינת קשר, מבחינת סקס, מבחינת סטוצים.. פשוט הכל מהכל ויותר מדי.
גברים רבים ניצלו אותי ופגעו בנפש העדינה שלי. לפני שהכרתי את בעלי כבר הבנתי שאני לא רוצה להתחתן לעולם ושגברים זה פשוט עם אכזר ומלא רוע. כמובן שיש שיחשבו שזו מחשבה ילדותית ושלא כולם אותו הדבר, וזה גם מה שאת מספרת לעצמך, אבל ברגע שזה קורה לך עם כל כך הרבה פעמים ועם כל כך המון גברים הדימוי העצמי שלך יורד לאפס ואת מבינה שכנראה או שבאמת כולם כאלה או שפשוט את אחת כזו מיוחדת שלא נועדה לקבל אהבה אמיתית בעולם הזה.
גדלתי בלי אבא, עם אמא שהיא חולת נפש בכל המובנים (גם מאובחנת ככזאת) ועם אח מאוד קטן, ככה שאף פעם לא באמת היה לי עם מי לדבר ואת מי לשתף בכל מה שעובר עליי.
אז את חיי המין שלי התחלתי בגיל מאוד מאוד צעיר, שהיום אני משערת זה היה כדי להרגיש תחושת ביטחון, אהבה ממישהו, תשומת לב שפשוט ניסיתי לקבל מכל מיני מקומות.
יש לציין שפעם אהבתי סקס אבל לא נהניתי ממנו כמו שצריך כי להיות עם גברים זה היה נטו לספק את הצורך הפנימי שלי ולא כדי באמת ליהנות מהרגע.
(בקשר למקודם שאמרתי שהגברים מנצלים יש כאלה שיגידו שאולי אני רציתי את זה ויש בזה משהו נכון לכן הם לא במאה אחוז נצלנים, אבל הם ידעו שאני במצב רגיש וידעו עליי מלא דברים ולכן אני קוראת להם נצלנים, כי גבר שעושה מישהי למרות שהוא יודע שהיא רוצה בכלל משהו אחר ובכל זאת שוכב איתה לדעתי זה ניצול, וכן, היו גם מקרי אונס מצידם)
בערך בגיל 20 החלטתי להפסיק עם כל השטויות שלי ולהתרחק מכל האנשים הרעים והתחלתי להסתגר בתוך עצמי. לא לצאת לשום מקום, למחוק את כל הטלפונים שיש לי, פשוט להתחיל חיים חדשים נזורי מין.
במשך שנה שלמה לא הייתי עם אף גבר, אפילו לא ידידים, פשוט לא בקשר עם אף אחד. ואז בגיל 21 הכרתי את בעלי. הוא לא ידע עליי כלום כמובן, הוא הראה לי שלגברים יש פן אחר, פן שבחיים לא הכרתי.
הכרתי לפתע גבר שמעריך אותי, מכבד אותי, חושב שאני הכי יפה בעולם!! וכל הזמן דואג להזכיר לי כמה הוא אוהב אותי!
העניין הוא שעם כמה שהוא תמיד התאמץ להראות לי כמה שאני חשובה לו באמת, ועם כמה שהוא בחור אמין ואני גם יודעת שהוא אמין, עדיין העבר שלי שקוע בתוכי וכל פעם אני נזכרת בחבר ההוא שבגד בי וגם היה אומר לי את אותם דברים, וגם בחבר ההוא שבגד בי, וגם בההוא.. כל כך המון פעמים שיקרו לי ורימו אותי, שכבר פשוט נוצר אצלי מצב של חוסר אמון מוחלט באנשים! אפילו באמא שלי ובאחי הקטן אני לא מאמינה, גם בעצמי לא. נוצר מצב שאני לא סומכת על אף אחד.
עם כמה שהוא מוכיח לי שהוא אוהב אותי והוא רק שלי אני עדיין לא מאמינה לו. כמובן שהמצב הזה קשה במיוחד לו כי הוא זה שנפגע מזה הכי הרבה עם כל הסרטים שאני עושה לו כל פעם.
אני רבה איתו על השטויות הכי קטנות ומפגרות שיש והכל בגלל שקשה לי לסמוך עליו. עד היום לא תפסתי אותו בשקר אחד אפילו- אז למה עדיין קשה לי להאמין?
דבר נוסף שבעייתי-
בגלל כמות המין שלי בעבר וכמות הפרטנרים הפסקתי לאהוב סקס עוד בגיל 20, מאז שהפסקתי את חיי המין שלי אני פשוט לא אוהבת את זה, כל פעם רע לי פשוט רע לי לעשות את זה.
בעלי מאוד אוהב אותי ואוהב לעשות איתי את זה ואני יודעת שאם אגיד לו שאני לא אוהבת ולא רוצה הוא יפגע מזה מאוד ואפילו אולי לא ירצה אותי יותר, ואז (כמו שהדמיונות שלי תמיד חושבות) הוא יבגוד בי, וכך העבר שלי יחזור על עצמו שוב.
אז אני פשוט עושה איתו את זה כל פעם בלית ברירה, כשרע לי (אגב זה היה ככה גם כשהיינו יחד לפני החתונה) עוד אז הייתי אוהבת אותו אבל עושה את זה איתו כדי שלא יעזוב אותי (והכי קשה זה לעשות את עצמי כאילו כיף לי) כי אני יודעת שגבר לא יישאר איתי כל החיים אם אני לא אשכב איתו, ואני גם מבינה את זה לחלוטין כי גברים חייבים את זה. אני פשוט מתוסכלת ורע לי מאוד!!
אין לי את האומץ לדבר איתו על זה אפילו כי זה עושה לו רע כשאני מזכירה לו את העבר שלי ואני לא רוצה שהוא ידע שזה בגלל זה, אני לא רוצה שהוא ידע שרע לי לשכב איתו כי הוא יפגע מאוד וירד לו הכבוד.
חשבתי להתחיל ללכת אולי לטיפול פסיכולוגי כי זה הכל בראש שלי לדעתי.. הרי סקס אמור להיות דבר מהנה.. אז למה רע לי? זה לא שהוא עושה משהו לא בסדר, הוא הכי בסדר בעולם ומנסה תמיד לבוא לטובתי ושאני ייהנה יותר ולגרום לי רק לטוב ובכל זאת רע לי, כל הזמן רע לי. אני פשוט אישה רעה ומגעילה שלא יודעת להעריך את הגבר שלה. העניין הוא שאין לי כסף לטיפול פסיכולוגי ונמאס לי מלעשות סקס כשרע לי. הטיפולים האלה עולים המון, מה גם, שאין לי אפילו איך לדבר איתו על זה.
מה אני אמורה לעשות עם המשך חיי? איך אני אמורה לטפל בעצמי מבלי שהוא ידע? איך להמשיך לסבול במצב שלי מבלי להצטרך להיפרד ממנו, כי אני לא רוצה להיפרד, מבחינת הכל כן טוב לי איתו.
וגם בעניין האמון בו- למרות שאני יודעת שאפשר לסמוך עליו עדיין אני לא סומכת עליו בתכלס ועושה לו כל פעם סרטים- איך להפסיק עם זה? איך אני יכולה לסמוך עליו באמת עיניים עצומות? יש דרך לטפל בזה?
מצטערת שהייתם צריכים לקרוא סיפור ארוך מדי, למרות שקשה לי להאמין שיש כאלה שבאמת הגיעו עד הסוף. זו הייתה גם מעין פריקה מסוימת.. אשמח אם יש כאן אנשים שיוכלו להסביר לי איך להתמודד עם החיים שלי, בלי לשפוט אותי ובלי להאשים אותי כי ממילא קשה לי. תודה רבה לכולם!