שונא את הבית שלי, מעדיף להישאר בבסיס, מה לעשות?

היי,
שמי מיקי (שם בדוי) ותמיד היו לנו בעיות בבית.
משאני זוכר את עצמי אבא שלי היה יורד על אמא שלי, גם מכות היו.
בתור ילד תמיד כשהם היו רבים הייתי שם אצבע באוזן ומתחיל לשיר, או לדבר כמו כתב חדשות.
לא יכולתי לסבול את ההתנהגות הזו.
תמיד ריבים, תמיד קללות, תמיד כאב לשמוע.
הייתי ילד מאוד בוגר, מכין סנדוויץ לבד כבר בגיל 7, מתלבש לבד, לוקח את אחים שלי לבית ספר והגנים כי אמא שלי תמיד היית חולה, המון דכאונות, המון בתי חולים, המון התעלפויות ושום תמיכה מהבעל, ואבא? בעבודה.
אני זוכר שהיא הייתה מתמוטטת בסלון ואני, ילד בן 8 צריך לנסות להרים אותה ולקרוא לאמבולנס, איפה אבא שלי? בעבודה. כי עד שהוא היה מגיע- הוא היה עצבני וכועס.
זוכר שהלכנו לבקר אותה והיא באה אלינו לחיבוק והוא פשוט אדם כל כך קר.. ישר מייבש אותה. לא יכול לסבול אותו!
זוכר שפעם היא סיפרה בדיחה והוא הביא לה פרצוף כל כך כועס.. זה היה מביך.
לא זוכר בכלל שפעם דיברתי עם אבא שלי כמו שצריך או שהוא לקח אותי סתם ככה לסרט.
בחיים לא..
אבא שלי בא מהחינוך הקשה. הורים מכים ולא תומכים, בבית הוא לא היה מכה אבל בעיקר כועס.
לא יכול להסתכל עליו.. קשה לי.
כשאני מגיע מהבסיס לבית, אמא שלי כמובן מאוד אוהבת וישר מציעה לי מיליון ואחת דברים. רוצה שאני ארגיש הכי בנוח בבית.. אבל קשה לי.
הכמה שעות בבית ואז אני חייב לעוף.. אבא שלי מגיע ואיתו הריבים "איפה כסף?? את גומרת לי את את הכסף" זה בעיקר השיחות. ואמא שלי לא קונה לעצמה כלום. הכל הולך על המחייה בארץ הקשת יום הזו.
לא פעם היה "את צועקת יותר מזונה" "ישרמוטה סתמי תפה כבר"
אני זוכר פעם שהיינו באירוע, הצלם ביקש מאבא שלי שינשק את אמא שלי.. ואז הם היו במצב טוב, בתור ילד על כך ציפיתי שזה יקרה! אבל הוא בתגובה "מי ינשק אותה" ככה. פשוט ככה, ליד כולם.
כולנו, 4 הילדים לא פעם ביקשנו מהם להתגרש.
והם.. בשלהם.. לא מבין איך אפשר בכלל להישאר יחד במציאות כזאת. אני לא מסוגל להיות לידם, אז איך הם אחד ליד השני?
מעדיף להישאר בבסיס, שם יש לי חברים 24/7.. הכרתי משהי שיש לי חיבור מדהים איתה בפעם הראשונה בחיי.
צפיתי להתגייס לצה"ל, אני רוצה לשרת ולתת מעצמי, אני אוהב מסגרת! פחות אוהב להיות בבית.
מה הייתם עושים במקומי?