שלום,
אני כותבת כאן על נושא שמאוד מאוד רגיש אצלי ואני אשמח אם תהיו עדינים איתי ותתנו בעיקר עצות ולא ביקורת.
שמי הילה, בת 35 נשואה ואמא לתינוק. אני נשואה באושר לבעלי המקסים ואנו ביחד כבר 10 שנים.
לאורך הנישואים שלנו היה עולה קושי שוב ושוב כאשר היינו מגיעים לבית הוריו ובעיקר מול אמא שלו. אמא שלו אישה מאוד חמה אבל גם ביקורתית ועוקצנית שלא חוסכת במילים והכל בפרצוף.
כשהודעתי על ההריון שלי אמא של בעלי מאוד שמחה והתרגשה עבורנו וגם אני שמחתי וחשבתי שעכשיו, כשגם אני אהפוך לאמא - יהיה לנו יותר במשותף. אז טעיתי.
המשבר הגדול קרה אחרי הלידה.
קצת נבהלתי מהעניין שאני צריכה לטפל בתינוק קטן ולספק לו את כל הצרכים שלו והייתי שותקת רוב היום.
באחד מהימים אמא שלו באה לבקר את התינוק וראתה שאני עם דמעות בעיניים ופתאום היא התחילה לצעוק: "את בדיכאון! יש לך דיכאון אחרי לידה! אסור לך בשום אופן להתקרב לתינוק! את מסוכנת בשבילו!"
אני הייתי בשוק! והתחלתי לבכות עוד יותר...
בעלי לא אמר לה מילה.
אחרי כמה דקות היא הלכה ואני התפרקתי בבכי...
הרגשתי שאני לבד. היא פשוט צעקה והשפילה אותי בבית שלי ובעלי לא אמר לה מילה אחת.
מאז עבררה כבר חצי שנה והיחסים שלי ושל בעלי רק מדרדרים... אנחנו רבים כמעט כל שבוע על הסיטואציה הזו שקרתה בבית. אני לא הסכמתי שאמא שלו תדבר איתי יותר והיא סיפרה בכל העיר שאני מכשפה שמרחיקה את הנכד ממנה כי אני חולה בדיכאון.
הלכתי לפסיכולוגית ל2 פגישות ארוכות מאוד והיא עשתה לי אבחון ואמרה לי שאין לי דיכאון ושזה סתם דכדוך אחרי לידה. ובאמת הפסיכולוגית צדקה. אחרי 4 חודשים התחושה הזו עברה ואני אמא מאושרת ואוהבת את הבן שלי יותר מאת עצמי...
השאלה שלי היא כזו- איך לצאת מהמצב הזה? אני מרגישה שאני מפרקת את הנישואים שלי בגלל אמא של בעלי... אני אוהבת אותו כל כך ועדיין לא מצליחה לשחרר את הכעס שלי כלפיו שהוא פשוט עמד שם ונתן לאמא שלו לדבר אליי בצורה כזו מבלי להוציא מילה.
אני ממש אשמח לעצות איך להתמודד עם זה ובבקשה אל תכתבו לי "לשחרר" את זה כי ניסיתי וזה לא עובד...
תודה לכולם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות