לא למדתי מקשרים קודמים ושוב פעם מצאתי את עצמי באותה סיטואציה...

היי... אני א' בת 32 (לאחרונה) מתל אביב... מאז ומתמיד הייתי בחורה של זוגיות. אני מניחה ש"גבר" מעניק לי את היציבות בחיים ונותן לי אישור שאני אישה מושכת, יפה ונחשקת... קשה לי לתת לעצמי את התחושה הזו בגלל חוסר ביטחון עצמי... לפני 3 שנים +-, יצאתי מקשר שהסתיים בצורה לא יפה, הקשר נותק, גרנו ביחד לכן היינו צריכים לפרק הכל ולהתחיל שוב מאפס... לאחר שהקשר הזה הסתיים הרגשתי שזה היה לטובה ואכן, מחכה לי משהו יותר טוב שם בחוץ. הקשר הסתיים בגלל כל מיני מבחנים, מצידי, לאהבה ונאמנות, אלימות מילולית ופיזית קלה מצידי, שנבעה מתסכול... אכלתי את עצמי הרבה ונשבעתי לעצמי שבקשר הבא אני אשקיע ואתן מעצמי אהבה. מאחר וכל מה שאני יודעת זה לקחת... הרבה אנשים יעידו עליי שאני לא בנאדם רע, שיש לי לב טוב אבל גם אגו לא קטן שמתפוצץ כל פעם שמשהו שלא מוצא חן בעיניי קורה. לפני כמה שנים סיימתי תואר די נחשק ולצערי לא עבדתי בתחום. מפאת חוסר ביטחון, פחד מאנשים, פחד לאכזב ופחד להיכשל. אפשר להגיד שאני מאמינה ביכולות שלי, אבל לפעמים לא בא לי. היה לי את כל הזמן שבעולם לגדול, למצוא עבודה טובה בתחום ולהיות מאושרת. אני כל כך מכורה להרגשת הדיכאון שאני לא מסוגלת להפסיק. אין לי רישיון, הבטחתי לחבר שלי במשך שנה שאני אעשה רישיון ולא עשיתי.... דחק בי לעשות ספורט ולהשקיע בעצמי... אבל נבהלתי ונחסמתי כי הרגשתי שוב, שאני לא מספיק טובה. אני כל כך כועסת על עצמי לפעמים שאני מרגישה שלא מגיע לי עתיד טוב. עשיתי מספיק טעויות בחיי שאני מלקה את עצמי עליהן בכל יום שאני חיה. כל האקסים שלי כבר התחתנו ובדרך לילדים ואני מרגישה שנתקעתי מאחור. לאחרונה החבר שלי מזה שנתיים וחצי החליט לקום ולעזוב את הבית... לחתוך. אמר שהוא חושש מהעבר שלי, מהתפרצויות הזעם... (למרות שאף פעם לא קיללתי אותו או הנחתי עליו יד) לא היינו שוכבים הרבה כי הוא לא היה משקיע בי רגשית... הוא היה קונה דברים כדי להראות לי שאיכפת לו אבל אף פעם לא באמת נפתח ודיבר על הדברים. ככה יום בהיר הוא נעלם ואני נשארתי בדירה שלנו בלי שום מענה ונתק מזעזע ומוזר. כבר עבר יותר משבוע והוא לא בא לדבר איתי... חשוב לי לציין שאנחנו גרים יחד מעל לשנה, יש לנו חתול... ולמרות הכל, לא היה לנו כל כך רע. היה לו ליבידו מאוד גדול ואני עזרתי לדכא אותו. מה שבטח עשה אותו מתוסכל... אבל הוא לא דיבר וגם לא אני. בנוסף, היה לי מאוד קשה להסביר שאני פגועה מהנטישה של האקס, מה שקרה בדיוק גם הפעם. אני אישית לא מבינה איך בחור קם והולך בלי להגיד כלום? אחרי שנתיים שהוא שולח לי הודעה כל יום, פתאום לא שולח בכלל? לצערי אני מרגישה שזה לחץ מחברים קרובים שלו ואמא שלו הפולניה... שאין לי שאיפות... שאני לא משחררת... יש לי המון שאיפות! וגם אני רוצה להיות אמא ומוכנה לעשות הכל כדי שהקשר הזה יעבוד. אבל, הוא לא מוכן להקשיב... מחר הוא טס לעוד שבוע... טיול שורשים עם המשפחה שלו... אני פוחדת שזה יוסיף לו עוד רעל ובסוף לא ירצה לנסות שוב או לחזור... אני מאוד מתגעגעת אליו ומרגישה כמו טיפשה שנתתי לקשר הזה להיהרס.... התחננתי אליו שישוב אבל הוא אמר שהוא צריך עוד זמן. וכולנו יודעים מה קורה אחרי זמן..... פשוט נפרדים.... לא רציתי לוותר, רציתי להילחם אבל גם לא רציתי שהוא יחשוב שאני מטורפת אבל היי, הוא הגבר שלי.... גם אם הוא נעלם לשבוע... לפני חודש חגגנו לי יום הולדת ונסענו לסוף שבוע.... זה פשוט כל כך פתאומי וכואב... לא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה.....