היומולדת שלי יצא השנה בערב יום השואה (כן זה ממש מבאס) ולא חגגו לי את היום הולדת ולא הרגשתי שזה היום הולדת שלי בכלל. הרבה אמרו לי מזל טוב ושרו לי היום יום.... אבל בכל זאת הרגשתי כמו בכל יום רגיל ומחורבן. הייתי לבד בהפסקה, ואף אחד לא פנה אליי. אחרי הטקס בערב הרגשתי הרגשה ממש זוועתית. רציתי למות וגם ביום שלמחורת הרגשתי ככה. אבל עם כל הסיפור הזה של היום הולדת יש עוד סיפור נורא. אני מאוהב במישהי, כבר מלפני פורים אבל הבנתי את זה רק מלפני פסח, ואין לי אומץ לומר לה את זה. כי היא למעלה כזה ואני למטה. חשבתי על להציעה לה לעשות איתי עבודה בקבוצות אבל אף פעם לא היה לי את "הזמן הנכון" המחורבן הזה. עד שמצאתי רגע שהיינו לבד והיא התחילה לדבר איתי לא יכולתי לומר לה כלום. עניתי לה תשובות קצרות ולא מספקות, הרגשתי שיש לי דמעות בעניים והתרכזתי יותר בלעצור את הדמעות בלי שתראה במקום לענות לה על השאלות. כאילו סוף סוף שהיה לי את "הזמן הנכון" לא השתמשתי בו בגלל החוסר ביטחון שיש לי. אעי לא מבין מה יש לי, אני לא מסוגל לדבר עם בחורה בלי שירדו לי דמעות. כבר הפכתי את זה לכישרון. אני יכול לעצןר את הדמעות כמעט בכל פעם.
כדי לפרוק את הרגשות שיש לי, כתבתי את מה שאני מרגיש כלפייה, בפתקים. אחרי זה חשבתי אולי לשלוח לה את זה. לא העזתי לשלוח לה את זה בשמי אז פתחתי חשבון אינסטגרם חדש רק בשבילה ושלחתי לה. היא הגיבה לי שהיא לא מעוניינת בחבר כרגע.
מה אני אמור לעשות עכשיו?!?!?
כל פעם שאני רואה אותה נכנסת לכיתה הלב שלי מגביר את הקצב בטיל ואני מרגיש שעוד שניה אני פורץ בבכי.
אז שתי המצבים הנוראיים האלה התחברו ואני מרגיש בדיכאון למרות שאני לא.
אם מישהו יכול להציע מה לעשות אני אקבל את זה בשמחה. תודה רבה לכל העונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025