אני כל כך מבולבלת ולא יודעת מה לעשות, אני מרגישה פשוט מחוללת, באמת.

שלום, אני בת 16. יש לי חבר כבר עשרה חודשים כמעט. הכל היה מדהים איתו עד לפני חודשיים בערך אבל עכשיו ואז קורים דברים שאני כבר לא יודעת איך להתמודד איתם. אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד...
בשמונה חודשים שלנו אני והוא שכבנו בפעם הראשונה (שנינו היינו בתולים עד אז). זה היה באקראיות מוחלטת. בלי קונדום , לא חדירה מלאה אפילו... הדבר הזה גרר בלאגן שלם. חששתי שאני בהריון ובכיתי לילות שלמים.. (בסוף הסתבר שלא הייתי בהריון). אני והוא הפסקנו עם כל דבר מיני שהוא לאיזה כמה שבועות אבל אז הדברים קרו שוב, ושוב... ( ואני יודעת איך זה נשמע, שהוא בנאדם נוראי ושאני חייבת לגמור את זה איתו אבל באמת הוא בנאדם מדהים. ובכל פעם שזה קרה אני נתתי לזה לקרות. כך שאני לא פחות מטומטמת ממנו. וגם הייתה לנו כמות שיחות מטורפת על זה.. אפילו אחרי שקרו הדברים בפעמים אחרי הפעם הראשונה נפרדתי ממנו ונכנסנו למקום ממש שחור במערכת יחסים שלנו, ולא רק הזוגית... כי אמרתי לו שההתנצלויות אחרי כל פעם שזה קורה לא עוזרות ושאני לא יכולה להרגיש שאני מאכזבת אותו כל פעם שאני אומרת לו לא.. ממש איבדנו אחד את השני אבל באמת לשמחתי התקופה הזאת נגמרה ואולי הובילה לעוד תקופה קצרה שלא קרה בה שום דבר מיני אבל אני חושבת שהדברים שם היו לטובה... ) בקיצור; כפי שציינתי קודם, הדברים האלה קרו שוב ושוב, לא הרבה פעמים אבל קרו... שוב בלי קונדום.. הוא לא גמר בפנים או משהו ואני לא בהריון כי הוא אפילו ניגב את טיפות האהבה (וגם אפילו לא נקרע לי הקרום ובוא נגיד שעל הבלבול שזה גורם לי להרגיש אני אפילו לא אתחיל לדבר)... ודיברנו על זה היום ממש ואפילו קבענו שזה יקרה רק עם קונדום מעתה והלאה אבל אז פשוט חוויתי מן התפרצות רגשות מסויימת... אמרתי לו כמה שכל פעם שזה קורה אני נזכרת בכמה מאכזב אותי האקראיות בה זה קרה בפעם הראשונה או כמה מטריף אותי הבכי או הלחץ שהיה אחרכ ... מרגיש לי שכל כך פיספסתי. תמיד אמרו לי שהפעם הראשונה צריכה להיות מיוחדת וגם ההורים שלי היו הפעם הראשונה אחד של השני - גם זה אחרי מלא זמן שהם היו ביחד... ואחרי כל הדברים האלה שקרו עם החבר , עם כל הערכים של ההורים שלי והסיפורים שגדלתי עליהם.. אני מרגישה פשוט מחוללת, באמת. שפקששתי בגדול ופספסתי בגדול.. שפשוט התנהלתי בצורה נוראית... זה משגע אותי ולא נותן לי את היכולת להמשיך הלאה או לנסות וכן להינות איתו בצורה בטוחה מדברים מיניים מסויימים .. למרות שאני מאוד רוצה..
נ.ב:
אני מרגישה צורך לציין שלמרות שנראה שאני ממש נערה דבילית בגיל הטיפש עשרה אני דווקא באמת נערה בוגרת ואחראית בכל דבר שאני עושה, שחווה מעט מאוד התפרצויות כאלה של בלבול ובאמת שתמיד מצליחה לנהל את הכל כמו שצריך... יכול להיות שזו הסיבה ללמה זה כל כך מטריף אותי.. חוויתי דברים בחיים, כאלה שאני לא מאחלת לאף אחד לחוות. אבל באמת בכל מצב שהוא אני פשוט רגילה לסדר בצורה מושלמת את הדברים בהם אני יכולה לשלוט ... ופה פשוט כשלתי בעיניי...