אהלן
בן 23 שגר רק עם אחותי ואמא (אבא לא בתמונה בכלל). מאז ומתמיד סבלתי מהשמנת יתר חמורה מאוד שלוותה אותי עוד מימיי הגן.
לפני פחות משנה החלטתי שעד כאן וביצעתי סוויץ' בחיים. התחלתי לאכול רק חסה ולרוץ 30 קילומטר ביום. השלתי קרוב ל 50 ק"ג ואני באמת מרוצה מהשינוי שעברתי.
יש לי עדיין עוד לא מעט ק"גים להוריד, אבל לאחרונה אני מרגיש שחל שינוי מסוים במידת ההתחשבות והרצון של אימי לעזור. היא קנה המון שטויות וחטיפים הביתה ומה לעשות שכוחות הנפש שלי כבר לא חזקים כשהיו ואני מתחיל לחטוא (ממש לא בכמויות ובמספרים שהייתי חוטא בעבר... אני לא עולה במשקל אבל הירידה בחודשיים האחרונים נעצרה לחלוטין).
כשמעירים לה על זה ודברים אחרים אז ישר נהיה ריב. באופן כללי יש לי תחושה חזקה של חוסר התחשבות.
היום זרקתי לה חצי מהמקרר לפח ויצאתי בסערה מהבית. כבר יום שלם שאנחנו לא מדברים. אני טוען שאם היא ואחותי לא בדיאטה אפשר לקנות נקודתית מה שהן רוצות (2-3 קרמבואם לדוגמא) ולא צריך לקנות חבילה שתשכב בבית חודש. בכללי- אני מנסה להסביר לה שאם אני יוצא עם חברים אני מצליח לסבול 10-15-20 דק' כשהם אוכלים זבל משמין אבל כשזה בבית בהישג יד יום יומיים שבוע והלאה בסוף אני נשבר. כנ"ל לגבי סיגריות- כשהבגדים מסריחים ואני חולה אסטמה וסובל מהתקפים חמורים וסה"כ אני מבקש שהעישונים יעשו ליד החלון אני מקבל צעקות שזה לא הבית שלי. אני כבר מדוכא ומתוסכל מאוד- אני מאוד אוהב את אמא שלי והקשר שלנו יוצא מהרגיל... אבל אני חש שיש חוסר התחשבות. כל פעם שאני מעיר אני חוטף צעקות שאני לא דיקטטור שיח סעודי ושזה מה יש ואם לא מתאים לי אני מספיק מבוגר בשביל לצאת מהבית.
מה אתם חושבים? האם לבקש לעשן ליד חלון או לקנות ג'אנק פוד להיום-מחר הן בקשות מוגזמות או לגיטימיות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות