בחיים לא חשבתי שאני אשכרה אכתוב באתר הזה אבל אני ממש אובדת עצות...
אנחנו נשואים כשנה, סביבות גיל ה30, ביחד בסך הכל קצת יותר מ4 שנים.
דיי מההתחלה, המשפחה שלו ובראשם אמא שלו העידו על קשר ממש תלותי, שתלטני ואפילו קצת חולני. אמא שלו קובעת שם הכל- לו ולאחים שלו, ברמה שהיא רשמה אותו ללימודים והכריחה אותו ללמוד את מה שלמד, הוא גר אצלם בבית עד שנהיינו ביחד (גיל 26), והוא לא עושה צעד שלא תואם את סט הערכים שלהם - או יותר נכון, שלה.
בהתחלה היא סכסכה בינינו ממש - שתלה לו בראש הרבה פחדים עליי, על האופי שלי, על המקום שבאתי ממנו... גרמה לי להבין שהתואר שבו בחרתי הוא ממש שטותי ועלוב. הכל בישירות, בארס, בצורה שלא ידעתי איך לאכול.
ובחתונה שלנו... היא פשוט קבעה הכל!!! "החליטה" שהיא תהיה בעיר המיגורים שלהם (מרחק של שעה וחצי נסיעה למשפחה שלי), קבעה על דעת עצמה איך תראה החינה, ובכלל הכל היה נראה כמו היומולדת שלה... וכל המשפחה שלו סביבה, חוגגים לה.
פשוט הזוי.
באותה התקופה היה ביני ובין בן הזוג קרע גדול בעניין, שהוביל לקרע גדול גם בינו ובין המשפחה שלו. אבל כלום לא השתנה.
התחננתי בפניו שאחרי החתונה לפחות נעבור מקום מיגורים מהעיר שלהם (גרים 5 דקות מאיתנו), ממש התחננתי. חייבת לעוף מפה. חייבת. אבל זה כמובן לא קרה.
אני בהריון עכשיו ואני פשוט חסרת אונים.
הכל צף ואני מתה מפחד שככה החיים שלי ייראו.
אין לו שום אומץ לקבל את ההחלטות ביחד איתי ולא איתה... הכי הרבה שהוא מסוגל זה לריב איתה על זה אח"כ, אבל בהחלטות עצמן, הכל נשאר אותו הדבר.
מרגישה שהוא פשוט מבקש שאבטל את עצמי.
לא כזאת זוגיות חלמתי.
אני לא יודעת מה לעשות...
לא יודעת אם לסיים את הזוגיות הזאת ואיך...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות