אחותי בת ה13 יורדת מהפסים ומתנהגת כמו ילדה בת 15, אבא לא מתפקד

אני בן 20 ואחותי בת ה13 בכיתה ח'
ההורים שלנו גרושים כבר 3 שנים, אני ואחותי גרים אצל אבא שלי ואמא שלי גרה אצל בן זוג שלה והבת שלו מהגרושה השנייה שלו
אמא גרה קרוב אלינו ואנחנו שומרים איתה טוב על קשר, אני בצבא ויוצא פעם בשבועיים ואני תמיד רואה אותה כשאני מגיע הביתה.
תמיד חינכתי את אחותי להיות שאפתנית, להשקיע בלימודים ולהיות חברותית עם אנשים.
היא תלמידה מצטיינת, היא בכיתת מופ"ת ויש לה המון חברים, היא תמיד הייתה אוהבת לדבר איתי ולספר לי על מה שהולך לה בבית ספר והייתי יכול לדבר איתה שעות, היינו ממש מחוברים.

אבא שלי הוא בן אדם עם לב זהב אבל הוא אוטיסט חברתית כבד, הוא אף פעם לא מסוגל להבין סיטואציות חברתיות ולהתנהג בהתאם, יש לו נטייה להתנהג בחוסר טאקט מאז שאני מכיר אותו, זה בא לידי ביטוי בזה שלפעמים הוא מתנהג ודופק יציאות של ילד בן 10, וכשמעירים לו על זה הוא לא מסוגל להבין מה הוא עשה לא בסדר.
בנוסף לזה הוא סבל בעבר מבעיה מאוד קשה של שתיית אלכוהול, הוא נגמל כבר פעמיים, בפעם הראשונה כשהייתי בן 8 ובפעם השנייה ממש לא מזמן לפני שנתיים אחרי שהלך למכון גמילה, יש לו גם בעיות נפשיות והוא היה מטופל כמה שנים אצל פסיכיאטר, את הכדורים שהפסיכיאטר היה מביא לו הוא היה משלב עם אלכוהול ושותה,
היום המצב שלו השתפר, הוא לא שותה ובמקום ללכת לפסיכיאטר הוא הולך עכשיו לפסיכולוג, אבל הוא עדיין אוטיסט חברתית וסגור בתוך עצמו.
אני ואחותי גרים אצל אבא שלי משתי סיבות:
1. אמא שלי גרה עם בן הזוג שלה שהוא בן אדם קר ומגעיל ולא אכפת לו מאף אחד, הוא דמות אבהית הרבה יותר גרועה מאבא שלנו, מהגרושה הראשונה שלו יש לו ילד שניתק איתו קשר, מהגרושה השנייה שלו יש לו בת שהייתה שרמוטה ולא מזמן ישבה בכלא ועוד בת שאמא שלי עכשיו מגדלת בגלל שאמא שלה עזבה אותה כשהיא עזבה אותו.
2. לאבא שלי קשה ליצור קשרים חברתיים ואני רוצה לספק לו חברה כל עוד אני יכול, הוא מרגיש מאוד בודד ואני הדבר הכי קרוב אליו.

בזמן האחרון אחותי התחילתה להשתנות ולהפוך בהדרגה להפך הגמור ממה שהכרתי אותה, מבחורה חייכנית שאוהבת את המשפחה שלה, מצטיינת בלימודים ושואפת להגיע גבוה לבחורה דכאונית ששונאת את המשפחה שלה ונשארת לישון אצל חברים בגלל שהיא לא רוצה להגיע הביתה.
כל הזמן בצבא כשאני מדבר בפלאפון עם ההורים אני שומע על זה שאחותי רבה עם אבא שלי, מקללת אותו, יורקת עליו ובורחת לגור אצל אמא ואז מתחרטת וחוזרת לגור אצל אבא.
היא התחילה להיות מאוד קרה איתי, היא כבר לא מדברת איתי, לא משתפת איתי כלום ומגיבה באדישות לכל דבר שאני אומר לה.
היא שונאת את אבא שלי והיא נמנעת כמה שיותר מלהגיע הביתה, היא כל הזמן נשארת לישון אצל חברים ורק אם אין לה ברירה היא מגיעה הביתה לישון.
היא החליטה גם שהיא רוצה להיות טבעונית אבל בפועל מה שהיא עושה זה לאכול 2 וחצי פרוסות לחם ביום ועכשיו היא גם סובלת מאנמיה וכל הזמן הולכת עם אמא שלי לרופאים.
השבוע היא גם דפקה יציאה שנמאס לה ללמוד, שזה לא מתאים לה ושהיא רוצה בכלל לנשור מהלימודים ולהיות מקעקעת (מדובר בתלמידה מצטיינת) ושהיא "פאן-סקסואל" ושיש לה חבר טרנסג'נדר
אבא שלי אדיש לכל המצב הזה וחושב שזה בסדר שהיא יורקת עליו ומקללת אותו ושזה "סתם קטע של גיל ההתבגרות" וגם אם משהו רע יקרה לה אז כנראה שזה מה שאלוהים רוצה (הייתי בשוק ששמעתי את זה), חוץ מלפנק אותה במתנות הוא לא מתייחס אליה בכלל.
אמא שלי דיברה איתה והיא סיפרה לה שנמאס לה שכולם אומרים לה מה לעשות ושהיא מחליטה על עצמה ועושה מה שהיא רוצה ואף אחד לא יגיד לה אחרת.

אני ואמא שלי מאוד מודאגים ממה שהיא הופכת אליו, היא נהיית מרדנית בצורה מוגזמת, יצא לי להכיר אנשים שהיו כאלה בגיל הזה וזה נגמר מאוד ברע אצלם, הבת שהייתה לגרושה השנייה של בן זוג של אמא שלי (זאת שהייתה בכלא), הייתה מתנהגת ככה והיא הייתה שרמוטה ששכבה עם גברים בני 20 בגיל 14 (אני לא צוחק).
אבא שלי אוטיסט ואפאטי לחלוטין לכל המצב ולא אכפת לו והוא אומר שזה נורמלי.
אחותי בת 13 והיא כל הזמן הולכת לישון אצל חברים וכשחשבתי עליה וחשבתי על אותה אחת קיבלתי התקף חרדה
כן, התקף חרדה, דיברתי עם אמא שלי על מה שקורה עם אחותי והתחלתי לרעוד כמו חולה פרקינסון, לגמגם ונהייתי חיוור והיה לי תחושה של נימול וזה נמשך איזה חצי שעה.

אי אפשר להעניש אותה ולאסור ממנה לצאת כי זה רק יעשה לה עוד יותר רע והיא תתחיל לברוח מהבית, קשה לתקשר איתה כי היא מגיבה להכל בקרירות ואדישות ונמנעת כמה שיותר מאינטרקציה איתנו.
מנסים לדבר איתה ולהסביר לה שאנחנו אוהבים אותה והיא פשוט זורקת עלינו.
אמא שלי אמרה לי שהיא כבר לא יודעת מה לעשות וגם אני לא יודע
מה עושים? יש איש מקצוע שאפשר לפנות אליו?