כן
היי תקראו לי בלה
יש לי שאלה שמציקה לי הרבה.. למה אנחנו חייבים להיות שמחים?
אני מבינה ששמחה גורמת לאושר ואני באמת בנאדם שמח (לפעמים) אבל אני נהנית גם מהעצב.
אני אוהבת את החושך, אני אוהבת להיות מכונסת בעצמי, אני אוהבת לשמוע מוזיקה עצובה ודיכאונית, אני נהנית מאוד לקרוא שירים על פרידות, אני אוהבת לבכות, אני מעדיפה סרטים עצובים על סרטי קומדיה, אני ממש נהנית לראות סרטי שואה.. אני אוהבת לדון בנושאים עמוקים ובמהות החיים, אני אוהבת לחשוב שהעולם קודר וכולם מסביב עצובים.. ואני ממש לא בדיכאון!!!
זה גורם לי אושר מסויים, זה מעורר בי רגשות כל כך עזים ואני מרגישה חייה שאני בעצב.
אני מרגישה בנוח במחשבות שלי אבל פחות בנוח לחלוק אותם עם אנשים ולכן אני מסתירה את זה ומנסה להתנהג "נורמלי" במונחי החברה שמסביבי. כשאני פותחת את זה כולם חושבים שאני סתם מדברת שטויות כדי לקבל תשומת לב וזה אפילו הרס לי את הזוגיות האחרונה שלי.. חשבתי שעם החבר שלי אני יכולה לדבר פתוח על הכל אבל הוא לא יכל לסבול את הרגעים האלו שהייתי מדברת על המחשבות שלי . אז נפרדתי ממנו. והיה לי עצוב מאוד בלעדיו ומאוד קשה אבל זה הרגיש לי נכון ונהניתי לכאוב אותו.
אני מאמינה שיום יבוא ואני אמצא מישהו שיבין אותי.. אני מפתחת תקווה לשווא?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025