אתחיל מההתחלה כדי שתבינו כמה שיותר פרטים.
יש לי ידידה שאני מכיר כבר מספר שנים מאז הנעורים ואני חושב שאני מאוהב בה, כל פעם שהיא שולחת לי הודעה או מתקשרת הלב שלי פועם חזק מהתרגשות,
אני מוצא את עצמי לפעמים גולל בהודעות שלנו ומחייך חיוך מאושר כזה שפשוט כיף לי שהיא בחיים שלי, ברור שיש גם את הצד הפחות טוב כמו בכל זוגיות, יש לה קריזות כמו היום למשל רבנו והיא לפעמים מוציאה עליי עצבים בויכוחים סתמיים תוך כדי שיחה בוואטסאפ וזה נראה כאילו היא מחפשת לריב, אני מנסה להרגיע אבל לפעמים אני מרגיש שהיא עוברת את הגבול ושאני מוותר לה יותר מדי ושאם מישהו היה רואה את הויכוח היה חושב שאני אפס, תמיד היו לנו עליות ומורדות היו תקופות שלא הייתי מדבר איתה חודש,שנה, וזה רק בגלל שכל פעם שהייתי מגיע איתה לשיחה עלינו והייתי רוצה לעלות שלב היא הייתה משנה נושא והייתי מרגיש שאני מבזבז את הזמן שלי, פעם אחת באמת דיברנו על זה והיא אמרה לי שאהבה זה לא רק להגיד אני אוהב אותך, אבל אם רק הייתה מבינה איך אני מרגיש וחושב עליה, היא תמיד הייתה במחשבות שלי, אני לא רואה את עצמי עם מישהי אחרת חוץ ממנה זה פשוט לא מתקבל על הדעת ותמיד היא זו שהייתה שולחת לי הודעות שבגללן היינו חוזרים לדבר לצאת ולבלות וזה מרגיש לי כאילו היא עושה לי מבחן שלא מסתיים אף פעם ואנחנו עדיין רק ידידים לעזאזל אפילו נשיקה לא הייתה, כל כך מייאש אותי החוסר וודאות הזה, הידידות הזו עד כדי כך שאני לפעמים חושב לעצמי הלוואי שהיא תגיד לי "אני שונאת אותך מעולם לא אהבתי אותך" רק בשביל שאוכל להתנתק להמשיך הלאה אבל איך שהוא תמיד מגיע רגע שכיף לי איתה ואז הכל נשכח, ממש כמו סם
בגלל סיבות שלא אפרט אפילו כאן אני יכול לומר לכם שיש לה חוסר אמון בגברים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות