מה אתם אומרים - כבוד ללקוחות מבוגרים או כבוד עצמי?

את אחר הצהריים אני "מבלה" בעבודה.
לפניי מספר ימים נקלעתי לסיטואציה שמטרידה אותי עד עכשיו.

הלכתי לבית השימוש ה"מפואר" בעבודתי וכמובן שכיאה למקום שכזה- היה SHיט בכל רחבי האסלה והניחוח? דולצ'ה וגבאנה.
ברגע שיצאתי מבית הכבוד הייתה אחריי בחורה אחרת ונתקפתי בבושה למרות שזו אפילו לא אני אבל את זה היא לא יודעת. (בדיעבד אני תוהה לעצמי למה זה עניין אותי בכלל ולמה חשבתי שאת מישהו בכלל זה מעניין).
אז כמובן שלא יכולתי שלא לשתף הקולגה שלי בעלילות הדראון המרתקות האלו כדי להעביר את הבושה.
ואופס? יצא שדיברתי על ח*א בציבור. BLOODY HELL!!! כמה ביזארי!
ופה מתחיל כל האקשן.

לקוחה בסביבות גיל ה40 נתקפה בזעזוע עמוק עד כדי כך שחשבה שיש לה את הלגיטימציה לפנות אליי בצורה הבאה והמדויקת: "תגידי, אין לך משהו יותר טוב לדבר עליו?" בטון מבחיל וברברבנות פתטית כזאת שגורמת לך לגחך. (מסוג הטיפוסים ש"פרטיות" אינה מושג שמופיע ב"לקסיקון" שלהם או בכלל בתודעה).
וכיאה לאדם שאני, עניתי לה (ויש לציין שבטון רגוע אך מעט תוקפני): "מה זה עניינך על מה אני מדברת?"
וזה היה הרגע בו נאחזה בה התזזית.

הבחורה ה"מתורבתת", שכל- כך חורה לה לשמוע דיבורים על ח.רא הפכה במהרה מ"אדם מן הישוב" למהות האמיתית שלה- פרחה צווחנית. (זה היה מהיר)
כמובן שהיא לא בזבזה אף לו רגע אחד והחלה בשאגות שלה: "את חוצפנית", "איך את מעיזה לענות לי בכלל", "מי את חושבת שאת" ואמירות של אדם שחווה השפלה "כואבת" שכזו מצד בחורה שיכולה להיות הבת שלה.
אז גיחכתי. והגברת כמובן לא הייתה מסוגלת "לבלוע" את עוגמת הנפש והחליטה להתלונן לאחראי עליי.
אבל לא סתם להתלונן- אלא לצווח עליי, מולו ומול כל הלקוחות והעובדים האחרים: כמה זה איום שאדם נבזה כמוני נותן שירות לאנשים, שנמצא בכלל במקום כזה, שאני חוצפנית חסרת כבוד ושחייב לפטר אותי. לאחר מכן התברר לי שהיא ממש דרשה זאת ממנו. מסכנה...):
ההמשך בהחלט מרתק אבל זה לא ה"אישיו".

השאלה שלי היא כזאת:
האם הייתי צריכה לשתוק ולהימנע מהעימות איתה?
יצא לי לשוחח עם כמה מכרים לגביי העניין ולכל אחד היה אספקט שונה בנושא.
זווית ראייתי היא שעם כל הכבוד לעובדה שהיא "אדם מבוגר" ולקוחה ונניח שהיא צדקה בזה שפנתה אליי מלכתחילה-
זה לא נותן לה שום לגיטימציה לדבר אליי בצורה הזאת ובטח ובטח שלא מונע ממני להגיב להתנהגות שלה באותה הצורה (פחות או יותר, כמובן).
אך בכל הקשור לנורמות חברתיות למדתי שלסמוך על עצמי בסוגיות כאלו זה רעיון גרוע. יש לי זווית ראייה קצת... תמהונית מה שנקרא.
אז מה אתם אומרים? מה נכון? "הלקוח תמיד צודק"? הייתי צריכה לשתוק?
ולא מהבחינה ה"מוסרית" וכדומה אלא מהבחינה האינטרסנטית, כמובן. האם שתיקה שווה זהב? (;