כן, זה מאוד מוזר
הסיפור שלי מתחיל כשהייתי בת ארבע עשרה. לפני זה מוזיקה לא הייתה חלק משמעותי כל כך מהחיים שלי.
בגיל 14, נדמה לי שזה היה בקיץ-הכרתי את הביטלס. זו הייתה אהבה משיר ראשון.
הכנתי רשימות עם כל השירים שלהם, כדי לשמוע אותם. קניתי את כל האלבומים שלהם, כתבתי עליהם עבודה. הייתי מקשיבה להם מהבוקר עד הלילה, כל יום, כל היום.
הייתי מחפשת כל פיסת מידע עליהם (חלק מזה גם היה לעבודה). אנשים הכירו אותי בתור המעריצה הזו שרק חופרת על הביטלס כל היום. בצורה קיצונית.
בגיל חמש עשרה, בזמן החופש הגדול שבו היה לי מלא זמן פנוי, פיתחתי תחביב חדש. התחביב נקרא-למצוא מוזיקה חדשה..
אני מחפשת בכל מיני אתרים באנגלית, פורומים, בלוגים, ויקיפדיה (לא חסרות בכלל דרכים) כל פעם שיש אזכור לשיר מסוים או ללהקה, הייתי מחפשת את השיר ביוטיוב ומקשיבה לו. אם זה קאבר-אני רוצה לדעת מי שר את המקור. אם השיר כולל בתוכו סמפול-אני גם רוצה לדעת מה השיר המקורי, של מי הוא. אני רוצה לדעת על מי הלהקות שאני אוהבת השפיעו, ומי השפיע עליהן.
פעם זה היה מגיע לרמה שהייתי מחפשת ספציפית שירים שמדברים על נושא מסוים.
אם אני שומעת שיר שאני אוהבת ברדיו-אני ישר מפעילה שזאם. פעם אפילו ישבתי במסעדה, ושאלתי מה השיר שהתנגן ברקע.
אחת מהשאלות הראשונות שאני שואלת כשאני פוגשת מישהו היא "איזו מוזיקה אתה אוהב?" באמת כי זה מעניין אותי.
אני גם אוהבת לצלול לעומק עם להקות. לחפש שירים לא מוכרים, כל דבר שאני יכולה למצוא. אני ככה כבר איזה שש שנים. אני אוהבת מוזיקה ברמה כזו שאני גם קונה אלבומים, למרות שיש שירים ביוטיוב ובספוטיפיי.
אני שמה לב שאף אחד סביבי לא אובססיבי למוזיקה כמוני. כולם מדברים על אינסטגרם, ועל סדרות שהם ראו, על דברים שקרו. אבל הדברים האלה פחות מעניינים אותי. רק תנו לי לדבר על המוזיקה שאני אוהבת, אני מבטיחה שיתחננו שאני אפסיק.
הבעיה שאין לי עם מי. גם השירים שאני אוהבת רחוקים מלהיות פופולריים או מיינסטרים. אני אוהבת מוזיקה מאוד ישנה בעיקר, אבל עם רוב הסגנונות אין לי בעיה.
האם זו אני הבעייתית? האם אני יותר מדי אוהבת מוזיקה?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025