אן לי אהבה, מה דפוק בי?

היי לכולם...
אני חושבת שמשהו בי דפוק. מעציב אותי שאן לי אהבה, שגם אף פעם לא הייתה לי.. מעולם לא קיבלתי אהבה מאף גבר. מעולם לא דאגו לי, חיפשו אותי, רצו, נלחמו, אני בספק אם מישהו חשב עלי ככה סתם באמצע היום.. אף פעם לא התגעגעו אלי.. אף פעם לא עשיתי משהו למישהו. היה לי חבר אחד שנפרדנו בגלל, לא יודעת בעצם והוא השאיר אותי מבולבלת עם שאלות שהוא לא ענה עלייהם, במשך שמונה חודשים האמנתי שאני אשמה בכישלון של המערכת יחסים. מה שמאוחר יותר התגלה כלא נכון אבל לא משנה. עברה שנה וקצת מאז שיצאתי עם גבר לדייט ואיכשהו הרגשתי משהו מעבר לחשק עז לעוף מאותו הגבר וללכת לבית. אני מרגישה שמשהו מת לי בלב, אני סגורה וקרה, ברוב המקרים כבר לא נמשכת לאף אחד ובתור ילדה שיכולה לפתח שיחה עם עציץ אפילו, קצת מוזר לי שכל השיחות שלי עם גברים לאחרונה דועכות מהר מאוד ואני מאבדת עניין . וגם הם. והכי עצוב שיש יוצא מין הכלל כמובן. היו כמה... שמצאתי עניין. אבל לא בדייטים או בפגישות, בחורים מהעבודה או כאלה שפשוט הכרתי. הייתה כימיה ואפילו הצלחתי לדמיין אותנו ביחד ולהעלות חיוך. ואולי קצת נמשכתי, והם? לכולם יש חברה או אקסית שלא יוצאת מהראש. או חלק גדולים ממני, וחלק לא רואים בי מעבר לידידה. בקיצור, נדפקתי. אני מרגישה חסרת מזל, אני מרגישה שאני מפספסת משהו,למה לעזאזל לא הולך לי?
אני רואה זוגות... מביאים נשיקה, מתחבקים.. ומרגישה את הלב שלי נצבט.
אני משקרת לעצמי המון זמן ולאחרים. שלא מתאים עכשיו ואני צעירה כי נמאס ששואלים אותי איך אן לך חבר? איך לא חטפו אותך? אם הייתי בגילך ואם לא הייתה לי חברה, אם ואם ואם. איך את רווקה כל כך יפה חכמה ובלה בלה בלה... גם אני רוצה לחשוב על מישהו, להרגיש ביטחון שיש גבר שאוהב אותי.. שאני שווה משהו.. שידאגו לי, מגיע לי גם לשבת לצד מישהו שאני ירגיש שלמה ושייכת ואהובה,, סתם להניח את הראש על הכתף שלו,, אני מתגעגעת לחום, ליחס, למגע. אני מרגישה שאני מאבדת קצת מעצמי כל יום שעובר. אני כבר לא יודעת איך עושים את זה.. כל הנשיות שבי כל הילדותיות, כל הדימוי העצמי שלי נהיה נוראי, אני בספק אם יש לי בכלל מה להציע לגברים..אני לא רואה את זה משתנה.. שגבר אומר שאני נראית טוב פה ושם פתאום לאחרונה ממש מחמיא ואני מתרגשת. העובדה שמישהו צופה לי בתמונות גורמת לי להרגיש מוזר כי זה לא מובן מאליו מרוב שאני מרגישה מקולקלת כי אן לי חבר. מה לא בסדר איתי פאק? למה חלק מהגברים רואים בי רק מראה חיצוני אבל לא מעוניינים ליותר ממני, והחלק השני חושב שאני מדהימה וחכמה וטובה אבל לא מספיק יפה.. אני ההגדרה של נואשת. לכולם מסביבי יש או היה לפחות גבר אחד שאהב אותן , רק אני לא..
נמאס לי לקוות, לצפות, ולהתאכזב
מישהו ממש חמוד מדבר איתי קצת פלרטוטים פה ושם, ברגע שאני מראה עניין מתברר שיש לו חברה. וכמובן אני מתרחקת.. משהו בי חסר..רקוב מבפנים שום דבר לא קל לי. כל כבר שמתחיל איתי איכשהו זה מוביל לוייכוחים ולניתוק קשר מהיר מאוד, אני שכחתי איך עושים את זה כבר..
נמאס לי שכל גבר שני פולט כמה אני מדהימה עניינית חמודה ומצחיקה אבל כמובן שמגיע ה- למה לא.
מה לעשות? מה לא בסדר בי לדעתכם?