עברתי התעללות נפשית ופיזית כשהייתי קטנה על ידי אמא שלי.
את רוב הילדות שלי העברתי בפחד ורצון למות.
פחדתי לדבר בבית כי כל דבר שאני אגיד עלול לגרום לה להתפרצץ עליי ולהכות אותי.
פחדתי לההתחבר לאנשים כי היא לא הרשתה שיהיו לי חברים.
פחדתי להיות לבד בחוץ כי לפעמים היא נעלה אותי מחוץ לבית עד מאוחר בלילה.
פחדתי לבקש משהו כי היא הייתה מקללת אותי וצורחת עליי שאני חתיכת חרא או שהייתה מאיימת עליי שהיא תזרוק אותי מהבית לרחוב.
הכל היה צריך להיות כפי שהיא רוצה ולי לא באמת הייתה אפשרות בחירה.
אפשר לומר שכל מה שעשיתי בתור ילדה היה לנסות להיות כמה שיותר בלתי נראית.
עברו כבר כמה וכמה שנים מאז... עזבתי את הבית ודי התגברתי על הדברים שקרו לי. אני בן אדם שלם יותר עכשיו.
יחד עם זאת, אני לא מצליחה להשתחרר מהשנאה אליה.
לא ניתקתי איתה קשר, בעיקר מתוך כבוד אליה בתור הורה (היא בכל זאת גידלה אותי). היא טוענת שהיא אוהבת אותי ועכשיו כשאנחנו רחוקות אחת מהשניה היא משתדלת להיות טובה יותר.. היא כבר לא מקללת אותי או מנסה לשלוט על חיי. היא מנסה לעזור לי ולהיות נחמדה אליי, קונה לי מתנות לעיתים..
אבל לא משנה מה היא עושה, אני לא יכולה להפסיק את השנאה אליה.
היא מנסה להתחבר אליי אבל אני לא מסוגלת להוריד את החומה ואת המגננות.
אני לא יכולה לדבר איתה כמו בן אדם רגיל, אני אפילו לא יכולה להסתכל עליה.
אני פשוט שונאת אותה... יש בי הרגשת חלחלה כל פעם שאנחנו נפגשות.
עצוב לי שאני לא יכולה להיענות לרצון שלה להיות בקשר איתי.
אני לא יודעת איך להפסיק את זה.. האם אי פעם זה יפסק?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות