היי חברים
שאלה רגישה אז תיהיה עדינים
התחתנתי לפני כשלוש שנים לאחר שלוש שנים של זוגיות, זמן מצטבר ביחד בערך שש שנים. שתינו באנו מבית דתי/חרדי והיינו נוער נושר מה שנקרא או שבאבניקים או נוער מתמודד או איך שלא קוראים לזה היום. ההורים שלה גרושים והיא לא מדברת עם חצי מהמשפחה שלה ואצלי המשפחה מגובשת ונחמדה אנחנו במקור מארצות הברית ואנחנו מדברים אנגלית בבית אבל אשתי לא יודעת אנגלית כמעט ולכן באירועים משפחתיים או בארוחות משפחתיות היא יושבת בשקט כמו בול עץ ולא מבינה כלום ואחר כך מתעצבנת שלא מדברים עברית, כשרק הכרנו והייתי מאוהב הייתי בטוח שאני יגרום לה להשתנות ויעזור לה להתקדם בחיים ובאמת שניסיתי אבל הבחורה לא עושה כלום בחיים שלה חוץ מפייסבוק ואינסטגרם לא עובדת ולא לומדת ובקושי את מטלות הבית עושה אם בכלל , אני כבר לא יודע מה לעשות כי בכל פעם שדיברנו על איך להתקדם בחיים או שרק רמזתי שהיא צריכה לדרוש מעצמה יותר ולעשות יותר בחיים שלה היא נפגעת ומתחילה לבכות ואחרי יום או יומיים הכל קוצ׳י מוצ׳י, מכן שזה באשמתי כי אני לא מצליח להתמודד עם הבכי שלה כי זה קורע לי את הלב, וגם היא מזניחה את עצמה ומתלבשת מוזר ומכוער עד שלפעמים זה פאדיחה לצאת איתה לרחוב, ושלא תחשבו שהאווירה בבית רעילה, רק בתוך הלב בפנים אני נאכל, אבל בחוץ אני קונה לה מתנות, מסעדות וחופשות הכל על חשבוני כי היא לא עובדת בכלום וגם לא רוצה לעבוד... בקיצור אני בעל מושלם או לפחות משתדל והיא כאילו הרגע נולדה ולא רואה את מה שאני רואה. ואני יודע שלפני שאתה נותן ביקורת לבת זוג אתה צריך לבדוק את עצמך שאתה בסדר, ולפני שאני דורש ממנה להשתנות אני משנה את עצמי בשביל שהיא תבין לבד וגם שיהיה לה דוגמא שזה אפשרי אבל היא לא קולטת וזה רק מעצים את הפער ומגדיל את המרחק וגם כמעט אין נושאי שיחה ביננו שלא לדבר על שיחות עמוקות ואינטליגנטיות...
כתוצאה מכל זה, וזה כבר כמה תקופות שאני חושב על זה ברצינות, אני חושב להתגרש, לא כי בחוץ נוצץ, אלא כי בפנים שורף... ואני ממש מתלבט לאיזה כיוון להוביל את הדברים ואיך להסביר לה את זה והאם זה אתגרי החיים או שזה באמת חריג... תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות