אני נשואה מזה 12 שנה.
היום אני בת 30 התחתנתי בגיל 18 ובעלי היה בן 25 נכנסתי מיד להריון ועוד הריון.
היינו זוג שכל אחד פשוט קינא בנו שנינו יפים מתאימים כמו יד לכפפה.ממש זוג של השטיח האדום.
אבל בעלי קצת פישל בהמשך השנים הוא לא היה אחראי ולא הצליח להתמודד בקשיי החיים. היה עוזב אותי כמעט כל ערב לבד בבית לטובת חברים או דיג למשך כל הלילה. מעשן סמים קלים.הוא עבד עבודת כפיים כל פעם במקום שונה ואני אקדמאית עובדת במקום מסודר ומצליחה.
זה התחיל להגעיל אותי וכל נטל הבית נפל עלי.התמודדתי עם תשלומים לבד חובות למיניהם, חשבונות .
גם ההתנהגות שלו הייתה בלתי נסבלת צועק מדבר לא יפה לילדים עם קינויים למינהם וגם עלי תמיד דיבר לידם בצעקות.
היה לנו שיחות ותמיד חזר לעצמו וביקש סילחה .זה היה עוזר לשבוע ימים ושוב ושוב חוזר.
מה שהיה עושה זה רק עובד בשחור ומביא סוף שבוע כסף מזומן לבית שזה היה קשה לעקוב אחרי זה .
הסקס תמיד היה לוהט ביחד אבל לאט לאט ירד לי החשק ולא בא לי להיות בחברתו.
העדפתי לצאת לבד עם חברות ולדבר עם חברות מאשר איתו.
ואז יום אחד הוצאתי הכל החוצה לא רציתי לחזור לבית .הוא התחנן אלי ואמר שישתנה.
ומהיום הזה חודשיים הוא שיקם את עצמו הוא כבר אינו אלים מילולית לא מעשן סמים קלים ונהיה מעורב בכל מה שנעשה בבית ודואג לכל.וחושק לי בלי סוף.
אבל אני פשוט לא שמחה כל הזמן רוצה לברוח ממנו לא להיות במחציתו. אין לי חשק לכלום בבית.
כולם אומרים וגם אני מרגישה כמה שהוא אוהב אותי וזה חלום של כל אישה.
אני מכריחה את העצמי לשכב איתו והוא מרגיש את זה.
לא אוהבת כלום .אפילו הריח שלו מעצבן אותי.
אף פעם לא חשבתי על גירושים זה תמיד היה בשבילי תחנה אחרונה אבל עכשיו אני שמחה אם זה יבוא אפילו מצידו כי אני לא רוצה לפגוע בו.
כלכלית אין לי מה להפסיד או להרוויח
אני לא חושבת אם אני אוהב אותו מחזרה.
אני מתחילה לחשוב על חיים בלעדיו עם גבר אחר.
אני עדיין צעירה והחיים לפני .
האם זה בגלל כל העול שנגרם לי? או שהתחתנתי מוקדם?
אבל מצד שני יש לנו ילדים ביחד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות