איבדתי תקווה אין לי מושג מה יהיה איתי בחיים הזוגיים, מה עושים מפה?

(סליחה על האורך נא לא לפרסם בפייסבוק) בן 28 הכרתי בת 25 פעם ראשונה דייט בית קפה משלם חשבון 120 שקל אכלנו נהנו באהבה...פעם שנייה לפאב אחרי יומיים היא מוציאה כסף אבל אני מזמין..באוטו בחזור מבקש ממנה שתסתובב מנשק אותה היא אומרת שאני ממש מנומס מדברים יותר..פעם שלישית אחרי שבוע לסרט נהנים היא נמרחת עלי בקולנוע אני מרגיש שמצאתי את שחשקה נפשי ועל הדרך אומרת שאני ביישן אבל זה בסדר מדברים על אקסים/יות...פעם רביעית יש לה יום הולדת אני מזמין אותה למסעדה היא יוזמת שיחה ואומרת לי שהיא רצינית לגבי! אני מופתע ושמח היא מחבקת אותי ואומרת שהיא ממש שמחה שהכרנו ושזה פוקוס מדהים אני אומר כוס עמק סוף סוף קצת אושר בחיים שלי...פעם חמישית אני עולה אליה הביתה יוצאים למועדון והיא אומרת שעוד יומיים תבוא לבית שלי... רוצה לציין שבכול ההכרות ביננו היא כול הזמן אומרת לי שאני ממש חמוד!ושזה דבר מאוד טוב מבחינתה..! יום אח״כ אני שואל תוך שבוע וחצי 4 פעמים אם הקשר ביננו רציני ומעלה נושאים כמו עתיד מקצועי ושכר שאני עדיין לא מגובש על עצמי בנושאים האלו ושאנחנו לא מדברים מספיק ושאני רוצה שניפגש כול 3 ימים מתפתח ריב סביב זה כמו כדור שלג שבו אני ״קורס תדמתית״ מבקש שנדבר ונתקן על גבול המתנצל שולח הודעות ומוחק מבקש שנדבר בטלפון ושואל למה היא התהפכה ופתאום הטון של השיחה השתנה כלומר היא מדברת כאילו היא שולטת בי ואומרת שהיא לא יכולה לדבר כי היא עובדת ואז מבקשת זמן לחשוב כי אני דורש שנדבר יותר מדי והיא לא מבינה למה אני מצפה אנחנו מכירים חודש שבעצם 70 אחוז מהתקשורת שלה זה איתי ועונה לי שמה לא ברור שאי אפשר להיפגש כול יום..אני מסביר שאני מבין ובסך הכול רוצה שנמשיך לצאת אז היא עונה לי שזה ברור לה אבל שאני מאוד חסר בטחון למרות הפגישות הכיפיות ושעוד שיחה איתה לא תעזור לשנות את דעתה והיא בחיים לא נתקלה בהתנהגות כמו שלי שרוצה לדבר כול ערב בטלפון או להיפגש כול יומיים שלוש ושולח מלא הודעות למישהי שמבקשת לחשוב ושהיא גילתה שאני ככה ירד לה ממני..אני מחכה יום פונה אליה ודעתה לא משתנה..(לאחר מכן השתגעתי ושלחתי לה מלא הודעות ומחקתי אותה מרשתות חברתיות כי כאב לי) אבל השאלה עד שלב זה האם בחורה שנפגשה איתי כמה פעמים וראתה מי אני ואת המכלול באמת הייתה כזו רצינית? ואני הרסתי הכול או שהיא פשוט החליטה מכול סיבה שהיא שזה לא מתאים..זה מציק לי כי מעבר לבטחון יש מכלול של דברים ..וכמובן שהיא לא סופרת אותי ואמרה לי שזה קורה היא יצא עם הרבה חודשיים שלוש היא חשבה שאיתי זה יהיה שונה אבל אני אוכל את עצמי ובדיכאון 4 חודשים האם באמת אני כזה נוראי או שלפי דעתכם היא לא הייתה כזו רצינית למרות מה שאמרה זהו הרמתי ידיים מודה ומתוודה מסלול חיי לא תקין יצאתי עם 30 בחורות הרוב הבינו שאני חלש אופי חסר בטחון או מלחיץ וכן אני נראה באמת סבבה ובא מבית טוב אבל זה שווה לתחת את האמונה שלי בבורא עולם איבדתי פתאום הבנתי שהעולם זה לא ורדים ושושנים אמא שלי גרושה שחיה לבד שנים אני מתחיל להשלים שזה הגורל שלי..ניסיתי בעצמה אישית,סרטוני מוטיבציה ,שיחות עם קאוצר ופסיכולוגים..האופי שלי לא השתנה אני מקבל הודעה מבחורה ישר עונה בפתיחות..אם אני מוטרד מדברים אני אומר לה..שמישהי עוזבת אותי אני רץ אחריה..חודשים שבכיתי במיטה למה לא שמרתי על הזוגיות של גיל 20 המשפחה שלי לא יכולה לשמוע אותי יותר..כמה שאני נראה סבבה כנראה שהדרך שבה גדלתי ודפוסי ההתנהגות שלי מרחיקים נשים..חלום חיי היה להתחתן ואני מבין שהעולם לא עובד ככה אני מאוד בודד יש לי 2 חברים..נשים בורחות ממני כמו מאש אני בסערה שפשוט הוציאה לי את החשק לחיות אני מבריז מלימודים ועבודה...שנים חייתי בהרגשה סבירה וחייתי את היום יום תמיד עם האמונה שיהיה טוב!!
ניסיתי בפייסבוק באפליקציות דרך חברים ותמיד זה נקטע אחרי 2.3 פגישות שאני מלחיץ אותם או שהם לא בטוחות ושאני חסר ביטחון..ניסיתי כבר הכול הבחורה אמרה לי שהיא לא נמשכת לי שאני אצא עם אחרות שלא שכבתי עם אף אחת ושאני נואש וביישן...ובנוסף אחרי חודשיים פתאום קיבלתי ממנה הודעה ב12 בלילה שראתה אותי.חשבתי כבר שיש סיכוי שנחזור אמרתי לה שאני חושב שכדאי לה לצאת עם מישהו שידאג לה..אני לא מחזיק מחזיק חודש עם מישהי? שהייתי צעיר הורי עזרו לי לפתור בעיות אבל בקטע הזוגי אין מי שיעזור לי..התחלתי ללכת לפסיכולוגית..אני נקרע מבפנים יש לי מאבק בראש שלא פוסק איך היא הייתה כזו רצינית וויתרה עלי בשנייה כלומר נכון שלחצתי אבל מה עם שאר הדברים? ומעבר לכך אם אני כזה כשלון איך אבנה זוגיות או חתונה לבחורות בחוץ יש כל כך הרבה פיתויים שאם משהו לא נראה להן הן פשוט ימשיכו הלאה ואני אשאר בודד...אני ממש גרוע בכול המשחק הזוגי ולא מבין חוקים אם מישהי מוצאת חן בעייני אני מדבר ישירות מהלב..והכי מפחיד אותי שלמרות מה שחוויתי אני לא אצליח להשתנות..דבר אחרון הבחורה אמרה לי שאני אתקן את הטעיות כי אני נראה טוב ויכול להביא הרבה בנות אני כאילו נעלבתי מזה כי הרגשתי שזה אודישנים אבל כאילו אני גרמתי לטירוף הזה שהרחקתי אותה ממני עד שהיא חשבה שאני אפס...באמת חשבתי שחיים טובים כלומר ללמוד ולהיות בזוגיות זה דבר פשוט ונעים אבל אם המחשבות שלי והחיים שלי כאלו דפוקים מה אעשה?ודבר אחרון אני באמת לא חושב שאמצא עוד בחורה כזו בחיים או שבכלל מישהי תרצה מישהו כמוני יש בחוץ מלא גברים מצליחנים שנראים יותר טוב או יותר בטוחים בעצמם אני מצטער של נשארת בקשר עם בחורות מגיל 20..אני מתבייש לפתוח כרטיס באתר הכרויות ואני נשרף שלא עצרתי ברגע שהיא לא רצתה ושלחתי כול כך הרבה הודעות מתחננות חשבתי היא תבין בין הדברים שאני מתפקש בענק ואת הנחישות...ברור לי שאין צדק בעולם ואפילו לא גורל או אלוהים כי אם כן מה יגידו זוגות שיצאו ביחד שנים ונפרדו...אני פשוט ממש מפחד שהדפתי את הזדמנות חיי שחיכיתי לה 28 שנה..כול מה שנכתב לא בקטע של רחמים או בכיינות אני פשוט ל יודע מה לעשות מפה?