אני ובן זוגי שנתיים יחד, הוא הכיר אותי ככזו שלא אוהבת לנהל שיחות סרק, אני לא כזו משפחתית, יש לי 2 אחים גדולים שגדלו בפנימיה , ואני גדלתי לבד עם זוג הורים. שלא לימדו אותי תקשורת מהי. אני לא אוהבת קוצי מוצי, וחדבר על שטויות. בכל אופן -
שיניתי בי מלא תפוסים כי זה הפריע לו, אם זה ללכת למשפחה שלו לעיתים קרובות. אם זה לשוחח עם אחיות שלו.
בכל אופן, מרגישה שאני מרמה את עצמי! כי אני לא כזו ואני אוהבת את השקט שלי, ואת החופש שלי לבחור עם מי לשוחח ומתי.
בקיצור, לא אלאה אתכם בפרטים.
לאחרונה שאני באה לאמא של חבר שלי כל הזמן היא אומרת לי מזה את לא מתקשרת. את לא שואלת לשלומי. ברחת לחול.
וככה כל פעם כשאני שם.
נמאס לי לשמוע את זה. מה גם, שהחבר כל הזמן אומר לי שזה מפריע לו שאני לא אומרת לה שבת שלום שאני לא מתקשרת.
אזכיר שהוא קיבל אותי כזו! השתנתי המון עבורו.
אבל לא יכולה עוד! מרגישה שלוקחים לי את החופש.
אני יודעת זה נשמע שטותי. אבל מבחינתי זה משהו גדול. היו פעמים שממש רציתי לסיים את המערכת יחסים בגלל זה. כי אני רגילה לשקט שלי. לא לשתף אף אחד ושאף אחד לא ישתף אותי.
מה לעשות ? איך להתמודד ?
האם אני טועה ?
תודה שקראתם עד לכאן מצטערת שחפרתי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות