היי לכולם,
אני וחברה שלי כבר שנתיים ביחד. ההתחלה הייתה מדהימה, התקופה הכי טובה בחיים שלי. כל הזמן כל הזמן 24/7 רק מחכה שהיא תהיה מחוברת, רק מחכה לראות אותה, להיות איתה, להתנשק איתה...וגם היא אותו דבר אליי!
אבללאט לאט אחרי שנתיים הקשר קצת דועך, וזה לא אותן ניצוצות של התחלה...שלא תבינו אותי לא נכון הקשר שלנו עדיין מעולה, אנחנו בקושי רבים/מתווכחים, המשפחות שלנו מאוד בעד הקשר, וכיף לנו אחד בחברת השניה...אבל לאט לאט אני מתחיל להרגיש שזה לא זה. אני מרגיש שאנחנו שונים מדי ולא מתאימים לחיים שלמים. לדעתי היא עדיין מאוד בעניין ולא חושדת בכלום, מה שמקשה עוד יותר על העניין.
עכשיו כיף לי.
אבל אני חושש שמתוך התפשרות זמנית, של "עכשיו כיף אז למה לא" הזוגיות הזאת תימשך עוד כמה שנים, ואחרי 5 שנים של זוגיות יהיה יותר קשה להיפרד מאשר עכשיו.
זו לא הבחורה שאני מתאר לעצמי שאבלה איתה את שארית חיי, ולמרות שזה מוקדם לחשוב על זה ושנינו עוד בצבא, אני לא רוצה שבלית ברירה זה יוביל לשם ואז או שנצטרך להתחתן (כי אחרי 5 שנים של זוגיות זה לגמרי מוביל לשם), או שאצטרך להיפרד ואז אצא יותר מניאק מאשר אם אעשה את זה עכשיו. אני מרגיש שבזמן הזה אני מפספס גם קשרים עם עוד בחורות, ומפספס עוד חוויות שאוכל לצבור בתקופה הזו של החיים, כי אני נמצא בתוך זוגיות.
תכלס זו שאלה של זמן עד שזה יקרה. יש בינינו פערים בחיים, וחלק מהדברים שגורמים לי להבין שיש לזוגיות הזאת תאריך תפוגה הם שהיא לפעמים ביקורתית מדי לדברים שאני עושה וזה גורם לי להרגיש כלוא. היא גם ילדותית לפעמים, ככה שאם אנחנו עם החברים ולשניה לא התייחסתי אליה - היא נפגעת מזה, ובנוסף לא כזה אוהבת את החברים שלי.
שלא תבינו לא נכון אני לא מנסה ללכלך עליה אבל אלו דברים שבתקופה האחרונה התגברו וזה גורם לי קצת להרהר בזוגיות שלנו לאחרונה.
למען הסר ספק, עדיין כיף לי מאוד איתה ואני מאושר כל פעם שאנחנו ביחד, אבל לאור העובדות השאלה היא האם להאיץ בזה, או לתת לזה לקרות מעצמו?
או שבכלל זה עוד אחד מהמקרים האלה שאני פשוט עסוק בחישובים ואוכל לעצמי את הראש ואני צריך פשוט לשחרר ולזרום עם החיים?
תודה לעוזרים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות