טוענים שאני חסרת רגש כי אני אוהבת רק גוף וגברים ולא אכפת לי מאהבה, אני אדם רע?

היי ,קצת ארוך.
ני לא חושבת שאני חסרת רגש, התנדבתי הרבה שנים, אני פה לעזרה של אנשים ואני לא ביצ'ית ומגעילה שמשחקת משחקים.
אף פעם לא הייתה מערכת יחסים רצינית. אף פעם לא התאהבתי בגבר והייתי בטוחה עד גיל 20 שאני א- מינית.
עד שהכרתי גבר בן 24 שרק המראה שלו התמוגגתי, הוא היה גם בן אדם טוב וכיפי ומפה לשם היה לנו קשר יזיזותי וידידותי של כמה חודשים. פה ושם יוצאים לבר, או רואים איזה סרט בבית ושוכבים. צחוקים וכאלה. אבל לא הייתה שום התחייבות ואהבה.
מאז הבנתי שכיף לי כך. אני לא נקשרת לגברים ולא אוהבת דברים רומנטיים וכו'. וכן ניסיתי להתאהב בידידים שהיו לי ופשוט לא הצלחתי. אין לי שום כוונה לאהוב גבר ולתת לו אהבה וגם לא צריכה אהבה או מתנות ליום הולדת..


אני הרבה בחדר כושר והרבה משקיעה בטיפוח עצמי ובגדים ושומרת טוב טוב על המראה החטוב והרזה, וכן אני מודה שזה 90 אחוז כדי להשיג גברים ברמה ולא להתפשר על המראה החיצוני של הגבר. וגם כי אני אוהבת להתאמן ולהראות טוב.
לא יוצאת למועדונים ולובשת מיני מטורף ואין לי טינדר וכאלה אבל כן פה ושם ברים מסעדות יוצא לי להכיר גבר, אנחנו מכירים ויש כימיה.
אחרי זמן מה שוכבים ומבלים תקופה עד שאני רואה מישהו שנראה יותר טוב ויש יותר כימיה ואני סקרנית, או שפשוט בא לי להיות לבד וכבר משעמם לי איתו.
ושנינו יודעים שאם בא לנו אנחנו יכולים להגיד כל רגע להתראות אחד לשני ולהמשיך בחיים כרגיל בלי לשנוא אחד את השני.
ופשוט קשר כייפי ומצחיק בעיקר. פה ושם יוצאים יחד לאיזה בר או בית קפה, רואים סרט ועושים סקס טוב. מדברים פה ושם על החיים על הלימודים עבודה משפחה.. אבל לא שיחות עומק ואהבה וכאלה
היה לי קשרים כאלה עם 4 גברים סך הכל ולא יוצאת לסטוצים וכאלה כי חשוב לי להכיר קצת לפני את הבן אדם. ותמיד כששואלים אם אני רווקה אני תמיד אומרת כן גם אם אני בקשר עם מישהו כי מן הסתם אין התחייבות..
היה גם בחור אחד שהיה לי כוונה להכנס איתו לקשר כזה וברגע שהבנתי שהוא נקשר והוא רוצה מעבר אז ניתקתי קשר כדי לא להלאות ולשבור לו את הלב.. (בלי לצאת רעה או שחצנית). כי זה פשוט לא מה שאני מחפשת.

מהסביבה התגובות נוראיות- תמיד אני רווקה אז תמיד אומרים עליי שאני חסרת רגש ולא מסוגלת לאהוב, גם נפלט לי מדי פעם שיש לי יזיז ומסתכלים עליי ככה כאילו אני איזה מסכנה שמנצלים אותי גברים ושאני מחפשת אהבה ובמקום זה רק מקבלת ניצול וזה כלכך לא נכון כי אני זאת שמחפשת ומודיעה שאני רוצה קשר כזה ולא "נקלעת" ליזיזות. פעם אחת גם הייתי בחתונה עם חברות ואחד האורחים התחיל איתי וצחק איתי ואני זרמתי וצחקתי איתו והבאתי לו את המספר שלי כי הוא מצא חן בעיניי וישר פתחו עליי עיניים. מה הבעיה? אני אמורה לשחק משחקים ולתת לו לחזר אחריי שבועות ואז להראות שאני בעניין?
לא מרגישה שחסר לי שום דבר אבל תמיד אומרים לי שאושר זה זוגיות אמיתית...

האם אתם חושבים שאני לא בסדר בהתנהגות שלי? שאני חריגה? אני אמורה בכוח לחפש בן זוג ועוד שנתיים שלוש להתחתן איתו כמו שכולן מסביבי עושות? אני רואה נשים בזוגיות עם אותו אחד במשך שנים אפילו מהתיכון, מתפשרות על המראה החיצוני של הגבר בשביל שיהיה " אבא טוב לילדים" ובגלל שיש לו "לב טוב ונדיב"
ואני פשוט לא מצליחה להבין אם זה הנורמה?