שנאתי את עצמי שנים בגלל המראה שלי, ולקח לי זמן לעבור עם עצמי תהליך ולהבין שאני הכי יפה שיש. ועם זאת אני גם מדי פעם מחליקה את השיער ומתאפרת, לובשת בגדים יפים, תכשיטים והכל בשביל להיות יפה יותר.
הגעתי למקום עבודה חדש לפני חודשיים, ושמתי עין על מישהו. (שמעתי עליו ועל האופי שלו, את המראה פחות אהבתי אבל אנחנו באותו מקום מבחינת שנינו מסורתיים, שנינו מאותה העדה, שנינו אוהבים להתנדב, ובכללי הרבה דברים במשותף) שיתפתי כבר את שתי החברות הכי טובות שלי במסגרת העבודה. הם אמרו לי ללכת על זה ולנסות לשבת לידו בהפסקה ולפתח שיחה. חברה 1(נקרא לה ציפי), ציפי דיברה איתו ובכללי הכניסה את השם שלי מלא לשיחה והוא התלהב, כשראה אותי הוא לא התלהב כבר. -חברה 2 (נקרא לה לילי)- הגעתי יום אחד והחלטתי שאני יושבת איתו, אמרתי להן את זה. בהפסקה חיכיתי שהוא יצא ובינתיים יצאתי לשירותים, הוא התיישב ליד לילי והתחיל איתה, ממש התחיל איתה. היא אמרה לו שכן ושהיא מעוניינת. והם קבעו להיפגש. היא שכחה אותי בשנייה אחת.
האמת שממש נמאס לי שגברים מסתכלים קודם על החיצוניות ושאם הבחורה יפה אז ברור שכן ואם פחות אז ברור שלא. אני כל פעם מזכירה לעצמי שמי ששלי יגיע בסוף ויהיה איתי. אבל כמה אני יכולה לסבול את זה שמתחילים עם חברות שלי ואיתי לא? זה קרה גם עם חברות שנראות אפילו פחות טוב ממני.
האם אני צריכה להיות מנותחת בפנים כמוהן כדי שישימו עליי במבט ראשון?
ובכללי מה אפשר לעשות? גברים תמיד דוחים אותי עד שהם מכירים אותי. אני לא יכולה להתעלק על בנאדם עד שיכיר אותי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות