פוסט פריקה.
חזרתי הביתה מהטיול הגדול מתקופה ארוכה בחו"ל, וקשה שלי מאוד לראות את אמא שלי באותו מצב של תקיעות, מזה שנים, לפני הטיסה ואחרי. כלום לא משתנה, לא מערכת היחסים שלנו, ולא החיים שלי או שלה.
מרגישה אובדת עצות באיך שכל אחת מאיתנו מנווטת ומנהלת את חיה. ובקשיים של כל אחת מאיתנו לבנות חיים בוגרים ועצמאיים. מרגישה ממולכדת, יש רגעים שאני כל כך לא עצמאית, תלויה, ולא יכולה לעשות צעד מבלי להתייעץ או לשתף אותה, ויש רגעים שאני לא מסוגלת להיות איתה בשום תקשורת.
מלבד הקשיים בתקשורת במערכת יחסים מורכבת של אמא ובת, יש הרבה דברים שקשה לי להכיל. הורי התגרשו כשהייתי בת 10, אני בקשר טוב עם אבי. אבל רק לאחרונה הפנמתי כמה שאמא שלי לא החלימה עוד מכל הסיפור.
לא יודעת אם ועד כמה זה קשור, אבל היא עובדת בעבודות שלא הולמות את הכישורים שלה, מזניחה את תחזוקת הבית מזה שנים, מזניחה את עצמה, ובטח שאין מה לדבר על זוגיות.
ומתוך כל זה יש לחצים שלי על עצמי, שלה ושל הסביבה, שאם אנחנו שתיים אנחנו צריכות להיות הכי קרובות, החברות הכי טובות, אבל אין לי מושג איך להכיל את זה ולעזור לה, כשאני מנסה לחלץ את עצמי, ולצמוח בעצמי. רוצה לצאת מהבית מהר ככל הניתן אחרי שחזרתי מהטיול אבל מרגיש שזו כפויות טובה על כל מה שהיא עושה למעני ונלחמת בשבילי. היא האמא הכי גדולה מהחיים שקיימת בעולם, אבל קשה לי לראות אותה ככה.
היא מדברת כבר שנים על לסדר ולמכור את הבית, אבל שום דבר לא קורה, ואני מרגישה אגואיסטית, שאני לא מצליחה לעזור, בורחת, טסה ברחבי העולם, מרגישה בחו"ל יותר בבית מכל מקום אחר.
אולי אני אמוציונלית כי לחזור אחרי תקופה ארוכה זו תמיד כאפה. אשמח לעצות והמלצות, מאנשים שנמצאים במערכת יחסים כזאת, או לחילופין כאלה שחזרו הביתה אחרי תקופה ארוכה והיה להם קשה להתאקלם מחדש בתוך המרקם המשפחתי.
תודה.
ריינה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות