היי תודה מראש על הקריאה
נתחיל מזה שמאז ומתמיד הייתה קיימת אצלי תחושה של אי שייכות לארץ, אף פעם לא התחברתי לא לאנשים לא לתרבות ובאופן כללי הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי פה.
תמיד כשדמיינתי איך העתיד שלי יראה זה לא היה בישראל,
אני לא רואה את עצמי מפתחת קריירה מתחתנת ומגדלת הילדים שלי פה.
אני לא רוצה להתעורר יום אחד בגיל 45 ולהבין שאני גרה במקום שאני לא מתחברת אליו ולא חיה את החיים שחלמתי עליהם.
לפני כמה שנים התחלתי קצת יותר לחקור ולהתעניין בעניין ההגירה
קראתי לגבי מדינות הגירה, תהליכים, סוגים של מסלולי הגירה ועוד.
כרגע אוסטרליה נמצאת בראש סדר העדיפויות שלי אבל ברור שגם קנדה היא אופציה.
מבחינת אנגלית אין לי בעיה (5 יחידות) אני כותבת, קוראת ומדברת באופן שוטף וברור לי שאם אני אקח את זה ברצינות אני אוכל לעבוד עליה ולהגיע לשלמות.
העניין הוא שאני רוצה לעזוב כמה שיותר מהר זאת אומר ככל שאני יותר צעירה כי אני יודעת שהתהליך לוקח זמן ואם בכלל המדינה תסכים לקלוט אותי תהליך ההתאקלמות הוא קשה ככה שאני לא רוצה לבזבז פה זמן מיותר.
התכנון הוא לעזוב לאחר השירות הצבאי והשאלה שלי היא כזו
האם יש סיכוי שייתנו לי להגר בגיל כזה צעיר בלי השכלה אקדמאית?
מצד שני הבנתי שלצעירים יש יותר סיכוי לקבל אישור הגירה
האם עדיף לי לסיים צבא ללכת ללמוד להוציא תואר ורק אז להגר?
או ישר אחרי הצבא לנסוע וכבר ללמוד ולהוציא תואר שם?
האם יש משהו שאוכל לעשות כדי להגדיל את הסיכויים שלי? השאלה היא לא אם להגר או להישאר ואם מישהו רוצה לכתוב תגובה בסגנון של מה רע לך פה את עוד צעירה וכדומה יכול לחסוך כי אני לא מתכוונת להתפשר על החיים שלי.
הייתי שמחה לשמוע ממישהו שמבין בעניין או עם נסיון תודה לכל העונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות