שלום חברים, אני בן 29 מהמרכז.
מסודר כלכלית, עובד בעסק המשפחתי ומתעסק בהמון תחביבים.
בשבועיים האחרונים צפים לי זכרונות ואני חושב ללא הפסקה על האהבה הראשונה שלי, הבחורה מכיתה י' לפני 14 שנה, כן, עד כדי כך נוסטלגי.
אלו זכרונות שעולים לי למחשבה כמעט כל שנה בחודשי הקיץ, בתקופה שאני והיא הכרנו.
אני זוכר כמה שהייתי נער ביישן עם חברים לא מפרגנים, עד שהם הכירו אותה, סוף סוף הפסקתי להיות "החנון בחבורה", התחילו לכבד אותי כשראו שיש לי מישהי.
לרוב הייתי שמח להיזכר בזה - הייתי חושב לעצמי "הייתה תקופה יפה" ויוצא מזה תוך דקות.
הפעם זה אינטנסיבי - לא מזמן התעוררתי לילה אחד חנוק מדמעות, תקף אותי מן שטף זכרונות מהתקופה ההיא, השירים הריחות - ובאופן כללי געגוע לתחושת התמימות הזו של פעם, של גיל ההתבגרות.
חוויתי את זה בצורה מאוד ריאלית, זה הרגיש קצת כמו לחזור אחורה בזמן לתקופה ההיא, ותוך כדי הדמעות והעצב הכנתי פלייליסט עם כל השירים ששמענו יחד בתקופה ההיא, לא נרדמתי באותו לילה.
היו לי מערכות יחסים מוצלחות מאוד אבל לאחרונה אני מבין שלא אהבתי אף אחת כמו שאהבתי אותה. כיום היא נשואה + 2.
אני רווק כרגע ולא מחפש זוגיות כי עם השנים הגעתי להבנה שבעידן של היום, כל קשר הוא לא יותר מדבר זמני וחולף.
אני פוגש מדי פעם פסיכולוגית שעוזרת לי בתקופות של שינויים ומתחים.
הפעם אני זקוק לעזרה שלכם חברים, עצוב לי שהחיים הפכו למן שגרה כזאת ללא ריגושים, מן תחושה שהכל מונוטוני וידוע מראש. אני זוכר איך פעם כל יום איתה הרגיש כמו מן הרפתקה חדשה. אני מאוד מאוד מתגעגע, הזכרונות האלו נעימים ומכאיבים בו זמנית אבל משום מה אני לא רוצה להרפות מהם.
איך אתם הייתם עוברים את זה?
מה הדרך שלכם כדי להרגיש שיש טעם להמשיך הלאה?
איך מתנתקים מנוסטלגיה כזאת שכנראה לא תחזור?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025