פספסתי את הזוגיות האידיאלית בשבילי?

בראש השנה שנה שעברה הכרתי את הבחורה הזו שמבחינתי הייתה מה שחיכיתי לו במשך 27 שנה מראה סבבה אופי התנהגות בית סבבה.
במשך חודש הייתי ברקיע השביעי...היא גם הגיעה משום מקום...לאחר מכן היא עזבה בטענה שאני חסר ביטחון ששואל מה קורה בנינו ורוצה להיפגש כול יומיים שלוש ולדבר כול כמה שעות ואם אני כבר שולח הודעה אני לא עומד במילים שלי ויכול למחוק אותה בקיצור אחרי חודש שכבר הייתי אצלה בבית והכירה אותי לחברות ואפילו פעם אחת נמרחה עלי בקולנוע והיה לה בית ריק אחכ כך ואני לא השכבתי אותה ובדיעבד אני מבין שזה מה רצתה בקיצור היא אמרה לי שהיא הייתה מאוד רצינית ואני הרסתי את זה ואני חסר ניסיון עד לפה זה דבר אחד....
אני חושב שהתאהבתי בה כי היא הייתה מה שחיכיתי לו ולא ידעתי את נפשי מרוב צער..במשך חודשיים רדפתי אחריה במיליון הודעות ותירוצים מביכים למה התנהגתי כמו שהתנהגתי בקיצור הייתי משוגע עד שהסבלנות שלה פקעה והיא נכנסה באמ אמא שלי וחסמה אותי ואמרה לי מילים קשות שחרוטות לי בלב עד לפה זה דבר נוסף...
-ועכשיו שנה שלמה שאני מנסה לאסוף את השברים אני חצי שנה בטיפול פסיכולוגי כי לדוגמה שהייתי איתה בקשר אז סיפרתי לה על הפחדים והחששות שלי לגבי זה שאני סטודנט ולא יודע עוד במה אעבוד(הפסיכולוגית טענה שזה טבעי ובסדר אבל כנראה שבעולם האמתי זה מוריד לבחורה שמולי)..אני חצי שנה בטיפול לגבי החיים שלי..התחלתי להתקרב לדת..אני מתנדב..תורם כמו שקלים שיכול..התקרבתי לאחים הקטנים שלי...החלפתי בגדים קניתי קצת לשינוי לוק...אני עושה ספורט..שומר על קשרים חברתיים...יוצא פעם בשבוע כזה...ולמרות הכול!!!!!
-אני מלא בספקות ותהיות אני תכף בן 28 ומפחד מהלבד כי אני לא גבר דומיננטי והפכתי את כול העולם בניסיון לעשות שינוי ובזבזתי כספים שאין לי אבל אני עדין הבחור הזה שנחמד וחמוד ונראה סבבה אבל לא אלפא ולא ממש יודע מה להגיד כי אני חסר ניסיון ואפילו לא אחד שמנסה להשכיב את מי שמולו בדייט שלישי רביעי ואני מכיל ומתחשב ומבין...ולא הגעתי עם כול זה לשום מקום....
-פתאום זוגיות חזקה ויציבה נראית לי כמו נס או חלום שרחוק ממני..כלומר יש מלא התנהגויות שאני בכלל לא מבין או לא יודע להתנהג אני תמים...יוצא למועדונים ונגעל מכול הסיגריות והסמים והקעקועים והזקנים שכול הגברים מסתובבים ונשים ששותות כמו משוגעות מקיאות ומלאות בעגילים אני טיפוס של בית אבל אני כבר כמעט שנה בדכאון וחשבון נפש על החיים שלי....כי לא הגעתי לכלום ואני לא מצליח להשתנות....
-נ.ב אתמול יצאתי למועדון והבחורה המדוברת עברה מולי היא נתנה לי נשיקה לחי ללחי והמשיכה בלי להסתכל עלי או לספור אותי בכלל...ואני כול הסופש במחשבות על איך פספסתי אותה אם רק הייתי מאוזן נפשית ויותר רגוע.....כאילו השדים חזרו אלי..
-בקיצור המטרה של השאלה היא שאני לפני שנה פספסתי את הזיווג שלי לפי דעתי...ואני שנה בחיפוש עצמי ועושה מלא פעולות כדי לנסות לתקן או להתקדם להשתפר וזה נראה לי מאוחר מדי או שאני לא מרגיש שינוי בי....אני באמת אובד עצות(רוצה לציין שהפסיכולוגית והאנשים היותר מבוגרים אומרים שלי שהכי חשוב זה בזוגיות זה להיות בנאדם ולהיות מתחשב וזה ממש אני אבל תכלס שיוצאים עם מישהי חודש חודשיים צריך להיות שחקן ואני ממש לא כזה אני רגיש ולא מצליח לשנות את הנפש שלי)...הבחורה הזו כול הזמן במחשבות שלי ואני רוצה לציין שמאז שרדפתי אחריה אני חצי שנה כבר לא אמרתי לה מילה פשוט...ההרגשה של ההחמצה של מישהי כזאת ושאני כבר גדול והרוב בגילי כבר בזוגיות נכונה ואני רק פספסתי ופספסתי כי כמובן שהיא לא הראשונה בחיי הורגת אותי גם ככה למצוא מישהי שנכונה לי זה פעם ב...ההורים שלי טוענים שאני צריך לזרום ולא יודעים לאן החיים לוקחים אבל זה קשה לי...מה אפשר לעשות למען השם?