אני תמיד מדוכא ממלא סיבות שונות וממש אין כוחות כבר

טוב אז לא יודע למה פניתי פה אולי בגלל שאני באמת מחפש עזרה או שפשוט באלי לכתוב את מה שאני מרגיש ולפרוק.
אני פשוט הולך לכתוב מלא ממה שעבר עליי כדי לפרוק את זה. לא נראלי מישו ממש הולך לקרוא את כל הסיפור.
בדיוק הפכתי ל17 לפני שבוע וכבר מאז שאני ילד קטן אני זוכר שתמיד החיים שלי היו קשים לי או שזה היה בגלל שאני ממשפחה דתייה וכבר מגיל 5 לא רציתי להיות דתי או בגלל שחוץ מזה שהייתי ממשפחה דתייה גם לא הייתי במשפחה דתייה נורמלית כי היינו תימנים ותמיד היו לנו מנהגים שונים מכולם ולעולם לא יכלתי להיות כמו כולם חוץ מזה כבר מגיל קטן אבא שלי היה מרביץ לי ולאחים שלי ואף אחד לא עזר לנו בקטע הזה וגם במשפחה זה היה כל אחד לעצמו אז אם אבא היה מתעלל באחד מאיתנו אף אחד במשפחה לא היה אפילו מנחם אחד מהאחרים וזה כולל את אמא. אבא שלי תמיד היה בנאדם קשה לא רק שהיה מרביץ לנו לפעמים אלא היה משפיל ומבקש תמיד לעשות מלא דברים של הדת שהם אקסטרה בטירוף כמו להניח תפילין כבר מגיל 9 או ללכת לבית הכנסת כל שבת מגיל 5 בשעה 6 בבוקר והבית כנסת היה יותר מחצי שעה הליכה מהבית ואז הייתי חייב לקרוא תרגום בפני כולם בבית הכנסת אפילו שהיה לי פחד קהל ושנאתי כל שנייה מזה.
כשהגעתי לגיל 12 האחים שלי התחילו להיכנס למצבים של דיכאון והתחילו לחתוך ולהיות נוראיים אליי ולגרום לבית להיות מקום נוראי בשבילי נגיד הייתי באותו חדר עם אח שלי ופשוט פחדתי להיכנס ולצאת מהחדר אז הייתי מחכה כל פעם שיצא כדי להיכנס או לצאת חוץ מזה גם הוא היה מרביץ לי לפעמים ומתנהג ממש לא נחמד אליי וגרם לי להרגיש חרא 24/7.
בכל התקופה הזאת לא היה לי חברים קרובים כי הייתי במסגרת דתייה ולא הרגשתי קשור וגם יש לי בעיות לסמוך על אנשים אז לעולם לא הייתי מדבר על כלום ממה שהיה עובר עליי לאנשים והייתי תמיד לבד לשמור הכל בתוך.
כשהגעתי לגיל 13 אחותי נכנסה לגהה כיוון שעשתה דברים אובדניים חשוב לא היה לי עם מי לדבר על זה ובגיל 14 גם אח שלי ניסה ותמיד רציתי לעזור להם ולא ידעתי איך וזה גרם לי להרגיש חרא כל הזמן ולפעמים אפילו להאשים את עצמי בפעם השנייה שאחותי ניכנסה לגהה הייתי בחול בחופשה כי אמא שלי הרגישה שהגיע לי חופש מהשיגעון של המשפחה ואז שמעתי בכלל מדודה שלי לגבי זה כיוון שאמא הרגישה שחשוב להסתיר את זה ממני שזה לגמרי גרם לי לאבד אמון בה.
בזמן כל זה גם הבנתי שאני הומו והיה לי קשה מאוד עם זה ולא היה עם מי לדבר על זה כשהגעתי למסקנה שפשוט אגיע לגיל 18 ואז אצא מהבית ואחיה את חיי בקלות זה נהרס כיוון שהייתה לי חוויה מינית עם ילד מהשכבה. הילד לאחר מכן החליט להתחיל להתעלם ממני. אני ממש נכנסתי לדיכאון בגלל זה כיוון שחשבתי שאולי סוף סוף יהיה לי עם מי לדבר והוא לא היה בקטע של לדבר וכשהייתי בחול פגשתי את ההומו הראשון בחיים שלי שרצה לדבר איתי על זה אבל כיוון שזה היה חופשה זה נהרס והייתי חייב לחזור הביתה לישראל ולחזור לרגיל ולא היה עם מי לדבר שןב.
בשנייה שחזרתי לישראל פשוט נישברתי כי לא יכולתי לחזור למצב הזה אז הלכתי לפסיכולוגיה והיא המליצה ללכת לאיגי (קבוצה ללהטבים). כשהלכתי חשבתי אולי זה יתקן לי את כל הבעיות שלי אבל תאמת זה גרם לי ליותר גרוע כי פשוט לא הרגשתי בנוח עם אף בנאדם שם אפילו שממש ממש ניסיתי פשוט הרגשתי שונה כמו שאני תמיד מרגיש וגם התפתח לי קראש על מישהו שם וזה לא עבד לי אז חברה טובה שלי אמרה לי שסטוץ זה הפיתרון והקשבתי לה אז איבדתי את הבתולים שלי במכונית עם בנאדם שלא הכרתי וכאב לי ולא נהנתי והוא בכלל היה בסביבות גיל 30 ואני המטומטם אחד חשבתי שרק באשמתי לא נהנתי כי לא ידעתי מה לעשות אז עשיתי את אותו הדבר עם הרבה אנשים אחרים וכולם חשבו שאני שרמוטה.
וגם קרה לי שנאנסתי 3 פעמים בגלל זה ונהרסו לי החיים מזה גם לאט לאט התחלתי להתדרדר בלימודים וכל החיים שלי לאט לאט התפרקו ותמיד פשוט לא ידעתי מה לעשות ותמיד איכשהו כל פיתרון שחשבתי שיעבוד הרס לי את החיים וכשהחלטתי לצאת מהארון לאחותי היא אמרה לי שהיא מקבלת אותי אבל לא רוצה לדבר איתי על הנושא והיא בכלל הייתה כבר בוגרת בת 20 כבר כשאמרתי לאמא שלי היא הלכה לבדוק לאחר מכן מה זה אומר לגבי הדת אבל גם אמרה שהיא מקבלת אותי. כל הדברים האלה זה לא עזר כרגיל וגם יש חברים שיצאתי אליהם והם ניתקו קשר או אמרו לי לראות פסיכולוג.
ופשוט יש עוד מיליון דברים שעוד לא כתבתי ואני כבר פשוט לא יודע איך להתמודד כי כל הדברים האלה קרו באותה תקופת זמן ואני 17 ואיכשהו החיים שלי עדיין דפוקים בגלל כל הדברים האלה ואין לי כח כבר אני לא הולך ללימודים כי אני עכשיו באקסטרני אבל איכשהו אני עדיין לחות בטירוף לגבי לימודים והגעתי להחלטה שאולי לא אוציא תעודת בגרות וככה לא אהיה לחוץ ואולי מגיע לי הפסקה מכל הדברים שקשים לי אבל אני גם יודע שזה התשובה הלא נכונה כי אתחרט על זה בעתיד וזה פשוט ישר מחזיר לי את כמות הלחץ של לעשות את הבגרויות ואני פשוט כל כך אבוד וכל החברים שלי אני לא סומך עליהם או מרגיש מחובר אליהם ואני תמיד מרגיש מנותק מכולם כאילו יש מחיצה ביננו לעומת מה שאני לא עושה אפילו אם אני אומר להם כל מה שעברתי ואין לי כח ואני פשוט אומר לעצמי את זה שוב חשוב ואני לא יודע מה לעשות