אין לי הרבה חברים... רק כמה קרובים.
אני תמיד מקשיבה. גם אם זה שעתיים בטלפון אני אתן את הזמן הזה. גם אם אני ממש עייפה וזה ממש לא נוח לי אני אבוא ואחבק ואקדיש את הזמן שלי לחברים שלי. כי אני מצפה, אני רוצה שהם יעשו אותו הדבר בשבילי.
ואיכשהו... שוב אני נפגעת. שוב אני עוצרת את הדמעות בעינים מליפול. מה אני עושה לא נכון? למה מתנהגים אלי ככה?
למה לא חושבים עלי, למה לא מתחשבים בי?
אני מרגישה כמו afterthought.
אני יודעת שלא הסברתי כלום ושאני לא ברורה...
אני מצטערת. אני פשוט מרגישה ממש פטתית.
אני כבר לא יודעת איך להתנהג.
למה תמיד אני צריכה להתחשב? למה תמיד לאחרים יותר קשה ממה שלי קשה (ולי אסור שיהיה קשה...)
כבר פירקתי לפני כמה שנים חברות כי החברה לא הייתה מסוגלת להיות שם בשבילי כשהיה לי קשה...
לפעמים אני מרגישה שחברים זה כל כך חד צדדי. הם שם בשבילך רק כשטוב. אבל לחשוב עליך קצת מעבר זה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות