בעלי ובני הבכור לא מדברים, איך יהיה לי כבר שלום בית?

שלום לכולם.
אני אמא לשלושה ילדים.

בעלי ובני הבכור (25) לא מדברים. כבר שנים שהיחסים בניהם מורכבים, ומידי פעם לתקופות זמניות הם חוזרים לדבר.
זה לא שהכל הופך להיות ורוד ברגע כזה, כי הם נוטים להתווכח לא מעט וכשהם לא מסכימים על אותם הדברים השיח הופך להיות מאוד אגרסיבי.

אני אספר לכם על התקופה האחרונה ומקווה שתבינו שזה נמשך שנים ואת המורכבות של היחסים בניהם...

כרגע, הם לא מדברים ברצף מספר חודשים. אני הגורם המקשר בניהם.
לעיתים קרובות בעלי מתעניין לגבי החיים הפרטים שלו, לימודים, זוגיות.
בני לא מוכן לשמוע עליו. בשיחות איתי הוא לא קורא לו אבא, הכי קרוב הוא מכנה אותו בשמו הפרטי ובשאר הפעמים מכנה אותו "ההוא".

בעלי מופנם, ולא יודע כיצד לפתוח את הלב. לרוב הוא אוגר ואוגר ובסוף כל מה שיש לו לומר נאמר בצורה לא יפה, וזה לא משנה אם מה שהוא אומר נכון או לא- זה יכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה.

בני יותר רועש. אוהב להגיד את המילה האחרונה. לפעמים חוצפן ומדבר בגסות. נוטה להתערב בעניינים שלא נוגעים לו, ובעלי לא אוהב שהוא "דוחף את האף שלו" לאיך שאנחנו מתנהלים בחיינו.

בזמן האחרון הוא לוקח את זה רחוק מידי. הוא פיתח לעצמו דרך מחשבה, איך לא להיות "ההוא". כל מה שמפריע לו בבעלי, הוא מתנהג הפוך בצורה קיצונית ובוטה.
בעלי מופנם- ובני התחיל להגיד כל מה שיושב על הלב. מה שמפריע לו, באותו רגע, ובלי טקט.
בעלי אוהב לשמור דברים- ובני התחיל לזרוק דברים שהוא לא צריך בצורה קיצונית. (חשוב לי לציין שהוא אוהב להדגיש את זה שלא צריך להיות כמו "ההוא" ולשמור הכל)
בעלי חושב ככה- ובני יחשוב אחרת.
בני התחיל להתייחס גם אליי לא יפה. יש לו פתיל קצר, והוא מדבר אליי בצורה גסה ותוקפנית אם משהו לא נראה לו. אני מרגישה שהוא לא מכבד אותי. לא רואה כמה אכפת לי ממנו וחושב רק על הדברים ה"רעים" ולא על חצי הכוס המלאה.

אני מנסה לדבר איתם בלי סוף. הם ישר מדברים ללא קשר למה שדיברתי איתם, מציפים את כל מה שיושב להם על הלב אחד על השני.
בעלי לא היה מוכן ללכת לטיפול, בתקופה האחרונה הוא שינה את דעתו. אבל בתנאי שבני ילך קודם ושיקראו לו אם יצטרכו...

בני כבר לא יושב איתנו בארוחות משפחתיות. לא הולך לסבתא שלו, אמא של בעלי. לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים, שלא ידברו איתו על הנושא.
לפני כמה שנים בעלי רצה להשכיר לו דירה, העיקר שלא יחיה בבית.
מבחינת בעלי, אולי הוא לא נוהג לדבר על זה יותר מידי אבל אני חושבת שהוא כן רוצה לפתור הכל. למרות שפעמים הוא חושב שהמקרה אבוד.
מבחינת בני, אני בטוחה שזה מפריע לו ומדגדג לו בלב גם שהוא לא מדבר על זה, וכשהוא מדבר יוצאים לו רק דברים רעים מהפה וכמה טוב לו מאז שהם הפסיקו לדבר. הוא אמר לי כמה פעמים שאין לו אבא.

מה כדאי לי לעשות במקרה כזה? איך יהיה לי כבר שלום בית? תודה לכולם.